|
הוא היה אוסף של פרחים מהסוג שגדלו בשכונת ילדותי כמו עשבים
שוטים: כל פרח הוא המון עלים קטנים שבקלות מפזרים ומעיפים
אותם. הזר היה בערך עשרה כאלה, בגווני סגול, שנקשרו בחתיכת בד
תלושה מהוילון האדום האירוני של התיאטרון שלי.
|
אני לא מכירה אותה. בהפסקות הקצרות שלנו אני מנסה לקלוט את
הפנים שלה, כדי שאולי אחר-כך, כשהיא תלך, אני אוכל להזכר. אבל
כשהיא הולכת (בכל כמה שעות היא הולכת) אני זוכרת רגעים ורגשות
וקצת קול, אבל לא פנים. רק תחושה חד-משמעית של משהו עדין
וידוע.
|
יעקב נכנס אל תוך הסבך ואומר לי
ללכת מסביב,
גם הוא יודע שנכתבנו בספרים שונים לגמרי,
בזמנים שונים ובארצות רחוקות זו מזו.
|
אורלי מנסה להוכיח לי שלקרוא את הספרים שלי זה לא בעיה
בשבילה.
היא עומדת מולי בגאווה של תלמידה על במה במסיבת סיום
ומקריאה לי באקצ'לרנדו נרגש את "נקמת הילד המגמגם" של רוני
סומק.
|
מחר, אני רוצה לבוא ולהגיד לך
איך אהבתי, ביודבית
לשבת מולך ולראות
איך קיומך מונח מולי
בהתעלמות מוחלטת מקיומי.
|
אמרת:
האשה שתתחתן איתי
תהיה אחת שאוהבת לאכול.
|
עכשיו
כשהילדות אבדה
והילדות פרחו
והקולות שקטו והדרכים נדמו
|
אני לא עומדת בפניה.
היא לא עומדת בפני.
פותחת את חדשות ערוץ שתיים,
מוצצת דם לארוחת הערב
ובכל-זאת רוצה אותי לידה:
|
למצוא פנינה ליד הבית
מוחבאת בין הסלעים
מתגלגלת כדי להסתתר
אבל זוהרת משם עד אלי.
|
לא, לא רגש.
לא מין,
לא אהבה.
לא מחוייבות
|
הן דווקא חמודות, באמת,
הן בסדר. נשמות טובות, באמת,
הן בסדר.
(אבל אין לי את מי לחבק)
|
באמצע החדר יש ריבוע
של מזרונים וכריות
גן-עדן של נועם
וניר אומר:
מותר להכנס פנימה
רק עם בן-זוג.
|
עץ האורן הזה הענקי נראה נקי,
מסובן היטב לפני שבת
ועכשיו אמצע השבוע.
את מחטיו אני מנצלת למשחק הדוקים שלי עם העתיד.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
דרושה מזקירה
נאה לחצי משרה.
לא מיועד
לתחקירניות. |
|
