|
כל זה, כך אמרו כולם, היה הביטוי ליופי המוחלט. כולם הסכימו על
זה בלי יוצא מהכלל, חוץ ממנו. בשבילו כל הקשקושים האלה על
היופי המוחלט היו רק מטלה נוספת. רק עוד יום של עבודה.
|
אך למרות גודלו הזעיר, אופיפלת זה היה אמיץ שבאמצים, לא ירא
מפני איש ונהג להסתובב כשלראשו קסדת ברזל ובידו חרב איתנה, שלא
היו אלא מחבת גדולה וחרב עץ שאביו גילף בעבורו ממקל של מטאטא.
|
אך מצידי שיאחר הוא אינו הסיבה לנוכחותי כאן... כלומר, הוא כן,
אחרי הכל בו אני נוסע, אך הוא אינו הסיבה לכך שאני נמצא כאן
בשעה כה מוקדמת בבוקר ואינו הדבר המעסיק את מחשבותיי כרגע.
היא, לעומת זאת, כן.
|
ווילבארן התנגד, באומרו שאינו מסוגל לסבול טעמה של דלעת ובמקום
זאת הסכים לקחת את הפעוט מוכה הגורל תחת חסותו ולדאוג לו לעתיד
הולם וכך אכן עשה, ולכשהגיע ראשדלעת לבשלות מצא לו הכומר את
תעסוקתו כדחליל בשדהו של מק'סלאפ וכל זאת בתמורה למספר קלחי
תירס בודדים ביום.
|
לשווא! לתת לחתול לשמור על החלב!
ישבתי לי והסכלתי על התינוק, כל כולו אומר קטנות ומסכנות,
ריחו, ריח גן עדן וטעמו של זה, בוודאי כה נפלא עד כי יכלתי כבר
לחוש על לשוני את טעמן של מצות הדם ופי נמלא בריר.
|
אני מפשפש במעיל ובמכנסיים אבל לא מצליח למצוא כיסים, הכלב
מאבד סבלנות, מרים רגלו מעלי ומתפוצץ בקול ספלאש מהוסס, הקבצן
נעלם בעננת עשן, העשן נעלם בערפל.
|
זפזופ מהיר באצבע קטנה, רועדת, על השלט השחור הגדול - הכפתורים
הצבעוניים בו הם דווקא אלו שעליהם אסור לעולם, בשום אופן,
ללחוץ.
|
אמא חשבה שזו איזו ציפור שבטח הקימה את הקן שלה בראש הארובה,
אבא דווקא חשב שזו סתם הרוח. אני לא חשבתי כלום, לא ממש עניין
אותי מה שקורה בארובה של התנור, בטח שלא באמצע הקיץ כשהדבר
האחרון שאתה חושב עליו זה איך להתחמם בקור.
|
"בואו!" קרא לעברם "אל לנו להשבר כעת , כשאנו כה קרובים
ליעדינו."
"לא..." לחש אחד מהם וחברו רק מלמל "הו, האורות, האורות... לא
אעזוב אתכם לעולם!"
|
העליבות שבמצב הייתה מגוחכת, לא יכלתי שלא לצחוק. זה העונש
שלי, כמה טיפות גשם שהרטיבו לי את הפרצוף. זה היה העונש הכי
עלוב שקיבלתי עד כה.
|
טרטורה החזק של המכונה השחורה אדומה תאם בדיוק את הרגשתי -
חזק, רועם, בלתי פוסק, כמו אלפי פטישים שהלמו בברזל מוצק, כמו
מפולת סלעים עצומים שפלחה את הדממה וריסקו אותה לאלפי רסיסים.
|
איילת השחר, איילת השחור
תשים תומתה על קרן הצבי
|
בקרב אודות מי הוא אותו רב ישבן
חמאה לא שפכנו והמלכנו פצעים
|
הס, ילד קט,
הס-
קט ושמע
שמע דברי חכמים,
וטובה מזהב שתיקה.
|
דממת על
חוטים של תיל כרוכים, נסתרים, חדים, עוקצים, חלודים, מתוחים
לכל האורך
|
את "חרט" גילפתי בין כלקפליקליפתי
"גדעונים!" כרתי בענף ידי!
נטעתי כל שהיה לי,
|
מלכי המלחים אינם מהלכים,
נוחה תיבתם לאלפי אלפים, אך בראש זיגזגו בה - נושיה סמויים.
מפרס בגלישה ועד הר-אר-רר-רט,
בכל טון ושיר? נהפוכה! בלאט.
|
איני חובב
אקדחים
ושאר כלי ירי חדישים.
הם מבטלים,
אני חושב,
את היופי בכאב.
|
ידו של נער המעלית מתרוממת מעלה ואצבעותיו מתאגרפות, חריקה
מאיימת נוספת עולה מכיוון הצינור.
נער מעלית: "מעולם, מעולם לא פעלת באמת, הלא כך? מעולם לא היית
מעלית אמיתית ואני, אינני נער מעלית כלל, אינני דבר!"
|
סקיצה של קומיקס, צוייר בעפרונות HB ו B8.
|
מידול ב3ds max 7, טקסטורות בפוטושופ 7.
|
הזייה שנתממשה על ידי שילוב עבודה במספר כלים(מידול ואנימציה
ב3DS Max 7, עיצוב ועריכות תמונה ב Fireworks Mx 2004', חיבור
אובייקטים ויצירת ממשק ב Flash Mx 2004).
|
בחור קטן לשעבר, ביחד עם הדובי החביב עליו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רק תשפשפי את זה
ואני גומר.
קומיצה מסיים
להסביר למתלמדת
החדשה בחוג
נגרות על נייר
שיוף. |
|
