|
זה עתה פקחתי את עיניי. ריח חריף של זיעה, שתן וזיעת ערווה
מתקתקה הכה בי. הבנתי שוב שחיי אינם חלום. רק עד הפעם הבאה. רק
עד חצות או קצת אחרי, תלוי בנסיבות. ספסל העץ
הותיר בבשרי פסים אדמדמים ומאורכים יחד עם כאב עז בצלעות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|