צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"הזיכרון האנושי אולי מדהים, (nature.god.net), אבל הוא מוגבל.
לא נפח האגירה הוא הבעיה, אלא שככל שהראש עמוס יותר בזכרונות,
הוא יעבוד לאט יותר ופחות טוב" .... "לא כל זיכרון הוא
שחור-לבן, וזיכרונות רבים הם בעצם קבצי מדיה, רגשות,
ותמונות..."

העברתי מבטים ארוכים ונהנים לנוף השכונה הישנה שבה ממוקם הבנין
שלי, שואף שאיפות ארוכות מריח הבוקר האביבי שהתעורר בחוץ.
הסתכלתי קצת על הגן שנשקף החוצה מהחלון, על הציפורים ועל
השמים. זה היה בוקר רגיל למדי, קצת לח, אבל אהבתי את הנוף
הפשוט שנשקף מהחלון. שתי ציפ

היא לא התרגשה. היא תמיד רוצה לדבר. השיחות הן השטח שלה. רק תן
לה שניה לפתח מחשבה מסודרת והיא קולחת ושנונה. עוקצת ויורה.
בסוף תמצא את עצמך מבין שאין לך כל סיכוי להעמיד אותה על טעות.

שאלה אם: מה זאת אהבה?
איך תעטוף ילד תחת כנפה?
ובמה תמדוד את הצלחתה?

אפשר כבר לזרוק את התותים מהמקפיא.

פנייך מופיעות בי בין מקום לזמן
הכל כבר מוכן, עלמתי, אני כאן
מחייכת אלי, ושותקת עודך
מוכן כל-כולי, וחסר לי רק שמך

בתלת אותי מיחסים קצרים
ביגרת אותי מהתאהבויותיי החולפות

תפל לי

רוצה להתבשר שוב בבשרה
חושק להתחשק בה חישוקים
מאווה לתאווה, להתהוות

על כרו הוא מניח ראשה של אחרת
ולה הוא לוחש אהבה

רק רצית לזרוק לפח,
שיר שהוא כולו שלך.

עוד לא נתת חיוך נמרח,
אך השיר רצה אותך.
לקראתך כותבו טרח,
וכתב לך שיר נשכח.

מיכל מיכל מיכל מיכל
שירך הוא פתאטי, ואפילו אומלל
רצונך לחרוז הוא פשוט מחדל
ומלאי העלבונות שלי כבר אזל

השעון שלי מצלצל. שוב הגיע הבוקר.
אני כבר מתלבשת לבד, אפילו שאני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה
ללבוש. בטח משהו צבעוני כזה, כי זה נראה לי כמו בוקר שמח. בוקר
של מלא סוכריות. אולי אפילו של גלידה.

בחוץ עוד חשוך.
יקיצה לקול השעון המעורר בטלפון הסלולרי. מקלחת קצרה, גילוח,
בגדים. נסיעה - איזה כיף לנהוג.

חיים בין אינסופים.
הכל תירוצים.