[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
מאז שהשיקו את ה-Balancer הראשון, למרות שהוא היה די פושט, רמת
החיים השתפרה פלאים. אנשים אכלו ולא השמינו, אנשים קיבלו
ציונים טובים ואפילו כיסו את המינוסים בבנק. זה היה פשוט -
יכולת לאכול קערת סופגניות שלמה באמצע הדיאטה, כי כל עוד ה-BL
מחובר לך ליד

עוד קוביית שוקולד והגבר הצרפתי פונה לקרון הקרוב. בתחנה הבאה,
עוד שלוש-ארבע קוביות, ייכנס מישהו חדש ואולי אפילו לא ינסה
לדבר אתה, אלא רק יסתכל עליה כמו שהיא אוהבת הרבה זמן.
כשמדברים זה הורס את הכל.

ביום שעובדיה מת, כולנו נשארנו בבית ואפילו אבא לא הלך לעבודה
ואני לא הלכתי לבית הספר. אימא אפתה פאי תפוחים גדול והביאה
אותו לגברת רוזנשטיין, האלמנה של עובדיה.

למחרת לא הלכתי לבית הספר ובא אלינו הביתה שוטר, לשאול אותי
שאלות על מה שקרה. דמיינתי איך אני מספר לו שיניב החטיף מכות
רצח לשיכור ושרק אחרי זה השיכור הביא לו בקבוק בראש בתור הגנה
עצמית, ושאחרי זה השיכור ניסה לברוח אבל בגלל המכות של יניב
הוא נפל על הרצפה ונש

גשם, היא מחייכת אליו, גשם. אמיתי, חזק כזה, לא סתם טיפות
קטנות שמתנפצות על זגוגיות החלון שלה כמו האשליות שלה. זורם
כזה, המשכי, לא נתקע כמו החיים שלה. האדמה כבר רטובה, המדרכה
כולה ספוגה במים, מוצפת, לא יבשה כמו חיי האהבה שלה. כהה מהגשם
ששוטף אותה, לא דהויה

הדמעות היו חמות כאלה, ונעימות, ואימא שלה חיבקה אותה ואמרה לה
שהכל בסדר, והורידה את המעיל היבש שלה והניחה עליה.

והוא יגיש לך אקדח, ואתה תיקח ממנו את האקדח ובידיים רועדות
תכוון אליו. שניה לפני שתלחץ על ההדק הוא יחייך אלייך ויגיד
לך שלא לדאוג, שאחרי זה תשכח את הכל.

בוקר אחד בגיל 13 קמתי וידעתי שהיום אני צריך להציל את העולם.
אז התלבשתי והלכתי לבית הספר. ידעתי שאני צריך להציל את העולם,
אבל כמו כל דבר במדינה המחורבנת הזאת, זה התעכב.

בהתחלה זה עוד היה בסדר. זה לא שזה היה שיא הכיף לקום כל בוקר
ולגלות חוטים ירוקים שיוצאים לך מהאוזניים ומהאף, אבל בעזרת
המספריים הקטנים של הציפורנים הוא קיצץ אותם והם לא צמחו עד
למחרת בבוקר.
זה לא היה הכי נחמד בעולם, אבל בסך הכל זאת הייתה אשמתו, והוא
ידע א

היא סיפרה לו שהיא נמשכת לרוע, והוא אמר לה שהוא השטן, סתם, כי
התחשק לו. הם קבעו להיפגש, אבל הוא הבריז לה.

באחת עשרה ודקה, ועשרים ושש שניות, לא הרגשתי כלום. הסתכלתי
בחלון והכל היה שקט מדי, והרוח הייתה מדי. חזקה, וחלשה, באותו
הזמן. אחרי השנייה הזאת שלא הרגשתי כלום, כמובן שהגיעה סערת
רגשות שתחפה על זה. חשבתי על כלום וזה ריגש אותי מדי.

יאיר לא יודע עד היום מי הלשין עליו למושיקו, אבל מישהו בטוח
הלשין, כי עוד באותו השבוע מושיקו פוצץ את יאיר במכות בגן
שעשועים הישן מאחורי המכולת.

אבל ההורים של דין אף פעם לא לימדו אותו שמעצמו הוא לא יכול
לברוח. זה הרי לא מסוג הדברים האלה שההורים מלמדים אותך, כמו
להסתכל ימינה ושמאלה לפני שחוצים את הכביש, או לא לאכול
בשכיבה.

לפעמים הוא גם משתתף בשיעורי כימיה, אבל רוב הפעמים התשובות
שלו שגויות ובגלל זה המורה לכימיה לא נותן לו להשתתף בשיעורי
המעבדה, כי הוא מפחד שגדי יפוצץ את המעבדה.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
"קח מקל
קח תרמיל
בוא איתי אל
הגליל"



מקל ותרמיל-
רק 9.90
אפשר להוסיף
1.90 ולהגדיל
לארוחה.

כבשל'ה בעוד
ניסיון נואש
לסיים את החודש.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/VeredHabib
יוצר מס' 16355. בבמה מאז 4/11/02 11:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לורד חביב
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה