צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"זאת תל אביב", נשמע קולו הרדיופוני של דיוויד קירשנבאום במבטא
ניו-יורקי, מדגיש כל מילה ומילה שאמר. "עיר צעירה שופעת חיים
שדגלה עד היום בסיסמתה 'עיר ללא הפסקה'. היום יש לה סיסמה
נוספת - 'עיר בתוך בועה'."

גרונו היה יבש, וביטנו ריקה מאוכל. אין מילה נוראית מספיק
בשביל לתאר את כאב הראש שהיה לו באותו הרגע. זהו, לא היה לו
כח לחכות יותר.

כשהוא נכנס לחדר בכל אופן, בבת אחת קמו כל המנהלים הבכירים באי
נוחות. הוא זימן את פגישת החירום הזאת לפני שעה והורה על כולם
להתייצב בלי יוצא מן הכלל. רוני ששבר את הרגל במשחק טניס לפני
שבוע עשה מאמצים מיוחדים להגיע מבית החולים.

"תעזוב אותו עכשיו, ואתן לך ללכת בשלום", אמר הגבר הזר.
"וואלה ?" הגיב משה. הוא עזב את ידיו מניר, ותוך כדי שהתקרב
אל עבר הזר שלף בזריזות סכין מהכיס שלו.

"אתה יודע, לא צריך לחזור בזמן בשביל זה, יש לי את הכח לשנות
את העתיד" קלי אמרה וחזרה לנשק אותו. ניר החליט ששהה מספיק
זמן במקלחת. הוא ניתק את המגע מקלי ונעמד מול המראה בשירותים,
בוהה בפניו.

למחרת הגשם הפסיק ויוני נכנס לכיתה לעוד שיעור מחשבים. הוא
התיישב ליד השולחן וכשהוציא ספרים מהתיק העביר עליו מבט חטוף
ונקפא במקום.

מבטו המלא בהשראה השקיף הלאה לעבר השקיעה ששפכה לכבודו את
צבעיה האבסטרקטיים ברקיע. המפקד היוצא הרים את ידו הימנית
למצחו והצדיע הצדעה מרגשת מלאה ביראת כבוד בפעם האחרונה.

זה לא שהיא היתה חרשת עיוורת או אילמת. זה גם לא שהיא היתה
גופה בריקבון מתקדם עם תולעים צהובים. היא ממש לא היתה ילדה בת
שתיים עשרה קשורה מכף רגל ועד ראש בסלוטייפ כסוף ובכלל לא היתה
חית בר פרועה כמו זברה.

קראו לה אהבה. צחקתי כששמעתי את שמה, צריך הורים די מנותקים
מהמציאות בשביל לתת שם כזה מופלץ לבת, שם מהסוג שלא מפסיקים
לעשות ממנו צחוק בבית הספר. כמובן שהחמאתי לה ששמה יפה ומיוחד.
היא הודתה לי והוסיפה נקודותיים וסוגר.

מכאן כבר ראיתי את אור הסירנה הכחולה מהבהב. האיטלקי עמד 30
שניות, חתך נתיב, ונתן גז.

טיסתו בוטלה עקב בעיות תקציב בסוכנות החלל האמריקאית, וכרגע
אין תאריך יעד חדש ליציאתו לחלל". הוא חייך לעצמו חיוך זדוני,
ולאחר מכן עטה הבעה מבואסת על פניו.
"אם רק יכלתי לספר להם...", אמר לעצמו בקול רם.

הסברתי להורים שלי שהשניים הם אורחים חשובים מחו"ל ושזה יהיה
כבוד אם יישארו אצלנו, אך רק לאחר שראו את R2 מכסח את הדשא ואת
C3 עושה ספונג'ה הסכימו לתת להם להישאר.

"מה, בסטימצקי אפשר רק לקרוא ולא לכתוב ?" המוכרות צחקו בקול
רם וסידרו את החולצות שלהן שמשום מה הרגישו מחניקות כמעה.

אפשרות אחת היתה שזאת כפילה של ליז שמדען מטורף יצר בשביל
להנציח את יופייה לעולמים. אולי היא אנדרואיד, מכונת סקס שיצאה
משליטה ונועדה לציית לכל פנטזיה מינית.

הסוס הלבן של ארתור נשף אוויר ונעצר ליד עץ גדול ליד הנחל.
הוא ירד מהאוכף באלגנטיות והוריד את השיריון הנוצץ, לא יאומן
כמה מזיעים מתחת לדבר הזה בקיץ

פג תוקף העצמאות שלי. אמא שלי ניסתה להסתיר ממני את התאריך עם
היד שלה ואמרה שזה עדיין בסדר, ממש כמו גבינה צהובה ששכבה חצי
שנה בפינה האפלה של המקרר ונדחקה כל פעם בגלל קוטג', יוגורטים,
ומיכלי פלסטיק מלאים בפירות.

הרעיון הצית את הראש שלי באש. אולי זה הטקילות, אולי החושך,
אולי האורות הצבעוניים המהירים, אולי המוסיקה שדופקת בראש,
אולי האנרגיה טעונת ההורמונים שיש באוויר - פתאום נחתה עלי
השראה.

התעוררתי בפאניקה כשהרגשתי משהו נוגע בכתף שלי. הסתובבתי
אחורה וראיתי את הקצין התורן עומד בחשכה עם ידיו על הM-16
המקוצר שלו כאשר קנה הרובה היה צמוד לכתפי.

הכלכלה העולמית בארון קבורה
אך אני לא אומר נואש
מה שיש לי כבר לא באופנה
מדובר בסטארט אפ חדש

זייני אותי אומנות
הצמידי אותי לקיר
חללי והרחיבי כל חור בגופי
כמו פדופיל על ויאגרה
באמצע מדבר סהרה
שנתקל בילדה עם שתי צמות בלונדיניות

עיניים מלוכסנות
שיער שחור פחם
כהה עור
סיני
אחד סיני
עם כינור גדול

צריך לכתוב שירה
רק במחברות זולות

אני חכם
אני מיוחד
אני פופולרי
אני מפליץ
אני בדיחה
אני אפס

הם היו מתרוצצים חופשיים
שותים מים ומזדיינים
ואותי במקלחת מתקיפים

בארץ מדינת הפלסטיק
חיים באושר ועושר
יש זיונים ואהבה בפס ייצור
מסיבות לעולם לא נגמרות

"פאק-מן"
לא
"פוקי-מון"

הייתי רוצה
לזרום כמו הים
מפליג רחוק לאי שם

הרעיון הגיע ברגע של השראה אלוהית,
למרות היותי אתאיסט הדוק.
המילים נשפכו לי מהידיים,
כמו קיא שנשפך מפיה של תיכוניסטית אמריקאית שיכורה.

"רוצה להיות כוכב רוק"
אני מספר לחברים על חלומי המתוק

הם אומרים לי: "די עם הדיבורים"
"בוא נראה איך אתה במעשים"

מוצר לא שייך
עומד על מדף בסופר -
גביע קוטג' בין נקניקי פסטרמה

דיכאון פוסט-תום-יורק
הולם כמו פטיש
על חומת ברלין
של ראשי

נקישות דיסק קשיח
והמהום מאוורר
הם חבריי
לעת צרה

במהירות עצבנית מסתובב דיסק דקיק
על הדיסק גבעות ועמקים בגודל של חיידקים
על הגבעות והעמקים יורה לייזר נחוש ותמים

צריך צעיר אחרי צבא
נמרץ לעבודה מאתגרת
לאירגון ממשלתי
שפתח את הדלת

חתולה מסכנה
מחכה למוות
בחניה

עלמות חן בה כיד המלך
בלונדיניות גבוהות
נצמדות אלי ללא הרף
עם אופניהן אותי כמעט דורסות

לא עוד אלקט
את כותרות הבוקר
כמו פטריות
לאחר הגשם

תמיד יהיה את החרא עם פלאפון דלוק שחייב, אבל פשוט חייב לצלצל
בקולי קולות עם הצפצופים הכל כך מעיקים שלו רק כדי להעלות לכם
את הדם למח. החרא הזה הוא אני.

הירח משמין ועושה דיאטה, עוד מיליון אנשים נדבקו באיידס,
ואפילו הסבתא שלך צבעה עוד ציור גועש במועדון. רק אתה ממשיך
להישאר בבית בגולם של נייר אלומיניום, מתבשל מהחום שגופך יוצר.
המחשבות מסתובבות סחור סחור בקרוסלה של המח שלך.

מבלי להסתכל עליו ידעתי מה הוא חושב בנשיקת מסך הוליוודית,
אנשים שנופלים עשרות קומות וקמים כאילו כלום לא קרה, וטיסות של
עשרות שנות אור שלוקחות דקות ספורות.

זה היה יותר ממספיק בשביל להכניס את אקירו לקריזה. הוא סידר את
מכנסיו ומיהר לכיוון היציאה, נזהר בדרך שלא להפריע לזוגות,
שלישיות, ורביעיות באורגיה הענקית שהתחוללה באולם.

לילה קריר בחברון, 3 לפנות בוקר. דמויות לבושות בשחור מכף רגל
ועד ראש רצו בזריזות מסביב למבנה נטוש. כל אחת התייצבה במקומה
וחיכתה להודעה להתחיל את המבצע. ההודעה זמזה באזניות שלהן
אחרי דקה.

אקספרמנטליות אלקטרונית מכוכב אחר