|
We looked each other, he nodest the tear in my eye, he wiped
it up and said: "if you will listen you will never have
problems again"
|
הגעתי לבית הספר, עם חיוך עצוב על הפנים, ודמעה שכמעט פורצת
מהעין השמאלית. כולם הסתכלו עלי, מרכינים ראש, כולם באו לנגב
את הדמעה הזאת מעיני השמאלית, אבל לא נתתי לאף אחד להתקרב,
כאילו שומר דמיוני דחף את כולם הצידה.
|
שבוע באנו כל יום לנקות וסתם לשבת ולדבר, הייתי באה לשם עם
אדר, היינו מתנשקים על הספה שלקחנו מהמרפסת של השכן, היה כיף,
הייתה שם אווירה כזאת, שאהבתי.
|
אמיר היה שבור, הוא דיבר עליה בקביעות, וכל הזמן היו לו דמעות
בעיניים, אחר כך שעברה לו העצבות, הוא התחיל לכעוס, הוא כעס על
כולם, על סלע, על תומר, על אדר, על מושינסקי, עלי, ועל תמר.
|
"אהא, מותק אני נוסע אני לא יכול לדבר" "נו מה השעה 2 לפנות
בוקר, מי כבר נמצא על הכביש?!" "אמממ... לא יודע, אתה צודק, אז
מה? אתה אוהב אותי?" "איזה שאלה זו?" "ומה עם ההורים שלך? הם
ראו כבר את הקעקוע?" "לא, אמרתי להם שזה חינה, ואותך כבר
קלטו?" "גיא?" "גיא?"
|
בבוקר קמנו, אמרנו שלום והלכנו. חבל שלא ידעתי שזה הולך להיות
השלום האחרון.
|
אני פוחדת להיות לבד לעולמים, לנצח, אני פוחדת שאני אגיע למעלה
לבד, ואגלה שהעתיד שהיה צפוי לי לא היה רע בהכרח, אז כן אני
מפחדת פחד שלא ידעו מעולם, ולמרות זאת, בודדה, ומצטערת.
|
ומה שאני זוכרת שאמרתי לה זה שהמסיבה הזאת הוכיחה לי עד כמה
אנשים הם אנוכיים, כמה הם לא מודעים למה קורה סביבם, כמה הם
פוגעים אחד בשני. רע לי, רע לה, רע לכולם.
|
מצאתי שם כנפיים מדהימות, מפלסטיק, זה עלה הרבה, אבל... קניתי,
בשביל תמר, המלאך שלי הכל! היא כל כך שמחה שהיא קיבלה אותן,
כזה חיוך מדהים על הפרצוף הקופיפי שלה שפשוט ידעתי שהיה שווה
את המאמץ והכסף.
|
אמא שלי עשתה פרצוף בדיוק כמו שידעתי שהיא תעשה ואמרה בדיוק את
מה שחשבתי שתגיד "תשאלו את אבא שיחזור".
|
i wanna fly,
i just wanna try...
...and fly,
away from here.
|
Dreams are for dreamers, you think your gonna' dream after
you'll die?
|
מתחמקת ממשמעויות,
עובדת על פי שיטה.
כפי שאתה שונא דרכים עקיפות,
ורק אוהב את המיטה.
|
אני מרגישה את זה אבל איך אפשר להסביר
זה כמו סיפור ארוך שעבר בהבזק מהיר
נטולת כאבים כשהכאב הוא אדיר
מתהפכת מלא ונתקעת בקיר
|
סמוך עלי תמיד, אני שלך, ואוהבת.
|
מחייכת לחיים,
שמה זין על אנשים.
ושרה.
|
אני עצובה ככל שהשמש ממשיכה וזורחת,
אין טעם בחיים לא טעימים.
צורחת וצועקת על הדברים המסתחררים אצלי באישיות.
מקללת את הרסיסים ששוכבים חסרי הכרה אצלי בלב.
|
"גל, אני צריך לדבר איתך שניה" אמר אלון והוסיף "לבד" ה"לבד"
הרתיע אותי, הלכתי איתו לשירותים במבט לא מבין וכשסגרנו את
הדלת הוא הוציא כמה מילים מהפה, אפילו לא הבנתי מה ונישק אותי,
לא דחפתי אותו, אבל אני לא יודעת אם נישקתי חזרה, כל הזמן
הרגשתי כאילו אני בוגדת
|
אני חושבת שבאותו זמן התאהבתי בבטי, אני לא יודעת למה, או מה
אבל משהו משך אותי אצלה, ורק חיכיתי לרגע שהיא תגיד "גל, אני
מאוהבת בך מאז שאני מכירה אותך" כמובן שהרגע הזה לא הגיע.
|
היא אומרה שאני משעממת אותה ושלא נראה לה שהיא תבוא, ניסיתי
לשכנע אותה, אבל בעצבים, וכשקלטתי שזהו אני לא שולטת יותר במה
שאני אומרת לה, ניתקתי...
|
המורות התחילו להגיד את האפשרויות באדישות וחוסר רגש, "ציור,
פיסול, כתיבה יוצרת, אתם יכולים להביא 3 שירים, ציורים או
קטעים מסרט ולהראות לכיתה"
|
שקרן, אני זוכרת שבכיתי, אבל זה לא היה בכי אמיתי, בכי מאולץ
כזה, כאילו המודעות שלי נלחמה עם הרגשות שלי.
ישבתי בחדר שלי בחושך, הוא נראה לי שחור, מול המחשב, בוהה בשם
שלו מהבהב באייסיקיו שלי, שומעת את השיר נושא של נוטינגהיל
"aint no sunshine when shes gone"
|
הוא עוד פעם התחיל לכעוס, הוא שם לב שכולם דורכים עליו, שהוא
נחמד ואף אחד לא נחמד אליו חזרה, אז הוא נהיה מניאק, הוא רצה
להיות כמו אדר, כמה שנאתי את אדר.
|
פיתאום קול צרוד הפריע לנו, "אמיר תפסיק להפליץ במיטה" אמרתי
מגחכת "אמיר הפלצת לי במיטה?!" "סליחה" "אני ירצח אותך!!!"
|
הגיע יום העצמאות, לקחנו כמה רובי מים, ועשינו מלחמה, היה ממש
כיף, רצנו והשתוללנו ולא שמנו לב לכלום, פשוט פוצצנו אחד את
השני עם הצינור, והיינו רטובים כמו כביסה תלויה בחוץ, שכרגע
יצאה מהמכונה. כיוון שהבית שלי היה הכי קרוב, אני הלכתי להביא
מגבות וסווטשרטים.
|
if i could say all the right word, just on time, when ever
i'll please, i'll say thank you, but i can't.
|
זה כמו מכת חשמל, וזה צורם ומעוות את חוש הזמן לאט, אני הולך
ומסתבך.
|
שומו שמיים, ש' על שפתיים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
סרק סרק סרק
אנתרופולוג
קליני מזכיר
ומזהיר |
|
