|
הוא מחפש בראש את המילים. הוא רוצה מדויק. חד. בלי רגשות. נקי
מכאב. חף מאשמה. קצר. בעיקר קצר.
|
האם ראיתי את שערה המתבדר
מתנופף ברוח
נובמבר
או שמא הייתה זו
אחרת
שאחר אליה מצפה
|
רק אל תאמרי
שאת לא מרגישה
כשאהבתי אליך בוערת
רק אלי אל תהיי אדישה
אל תאמרי כי אינך זוכרת
|
ותוך כדי תגניב מבט אלי
כממתיקה סוד ביני לבינה
או אולי נוזפת או כלום
|
ברגעים כאלה ממש
אני מביט בים כחול
בינות לבנייני אבן גבוהים
נושק לקו רקיע
|
אני גומע המרחק אליך
בתנועות מעגליות
דוחה עצבות בדידות וכלור
|
ידעה היטב
סופה למות מאהבה
או לאהוב אהוב שמת
|
אל תניחי להם ילדה, אל תניחי
לנצל חולשה רגעית
שהפגנת שוב ברוך
עיזבי את הזעם
|
כל כך הרבה נתונים
אז איך בכלל להחליט אפשר
אבל אם את מתעקשת, אני
מחליט תכף ומיד,
...אולי מחר.
|
בינתיים, כדי להעביר את הזמן
עד שהזמניות תיגמר
אני מערבב את הנפש בוודקה
שלא יהיה חסר
|
כבר כמה זמן שלא אמרת לי דבר
|
מה מרחק תעבור דמעה
עד תיגע באוון נשמתך
עד תרעיד מיתר בשריר לבך
האטום
|
מביטה בו
חותך, מטגן, ממליח, בוזק,
עיניו רושפות
|
לדה אחת קטנה ומפלצות
מכירים לראשונה
עוד שבוע היא חוזרת
עוד שבוע, אבל כבר הולכת
|
עצרתי את נשימתי
אולי ככה אני ארגיש רע
אולי כשאהיה כחול
אני אדע איך זה להיות
|
שדיים נכונו ושערך צימח
ואת ערום והוא
עריה
|
בשולחן הגדול של
החיים
אני יושב
|
גבעות אפורות מוכנות,
ממתינות
לקול שאון קרב מדומה
|
"התיאורמה של הליפסטיק" הוא ספרה האוטוביוגרפי של יפשת
טלסניקוב. הוא איננו אוטוביוגרפיה במובנה הקלאסי. האירועים
והסיפורים אינם יוצרים רצף כרונולוגי כלשהו, מימד הזמן מנותק,
כמעט לחלוטין, ועל פי רוב כל קשר שהוא אינו בנמצא (מתוך הקדמה
למהדורה הראשונה)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
