|
הניחו לי
ואבער עד אפר
בתשוקתי
אליו.
|
כשים המלח יהיה מול
אדע לבטח,
אני שלו.
|
המלח שרף וצרב
בגוף שנחרך
ושוסע
|
בהילת האינדיגו
הקדישה גופה לך
שעוצב
בידי האלים
|
חיוך של ילדה
מעטר את פניך
אשה
|
על אי
שפיותי
התרבוץ מדושן עונג?
|
אל תגיד לי
שאין גמדים
באגדות .
|
בי נשבעתי...
אל תגעו לי
באהבה
|
ואם אמות אז מה?
ישועה לא תבוא לעולם.
|
הולכת ומרזה
אוכלת עצמה לדעת
עוד תצא מדעתה
|
בגופך הדרוך,
בכידונך הערוך
אלי קרב.
|
להוריק את עלי השלכת
ולהדביקם חזרה
אל הפיקוס בגן
|
בלהט תשוקתה תמס.
בגאות אהבתה
תפול שדודה לרגליו.
|
תילי תילים
של חלומות
עורמת
שומרת
לחורף.
|
אתה לי אור
קרן שמש מקווקוות
הולך ובא
בא והולך
|
אתה שעברת
כברת דרך
תוכל לטפס
בעליות חיי
לנתב
בין טרשי נשמתי
|
אני המנצחת
המנצחת היחידה.
|
בנשיקותיה
מרטיבה פניך היבשות
חיבוקה מחמם
את הגוף
השדוף
הנכמר אליה
|
באין גופי עמך,
נשמתי ורוחי לך.
חצבת בליבי מחילות
בעורקי מסילות סללת
בהן אהבה שלחת.
|
בדרכי חזרה
ראיתי צל הרים
כהרים
|
בהצגה שלי
אתה הקהל
ואני תאטרונטו.
|
מסמנת לך
חלקים על גופך
שלא על מנת לכבוש
לנתוץ
לכתוש.
|
רחמה יבש
כאטד במדבר
בוקה ומבוקה
מנת חלקה
|
אישה הולכה לאיבוד
משוטטת,
בעקבות מחשבותיה.
|
אל אהבתך
אקרא
יודעת
כי אמת היא
בכל פעם
שאתה נוגע בי.
|
בקשתי האחרונה
למות עטופה
בזרועותך
|
כל תו
בקע מיתר בנימיה
כל שורה
קרעה חוט בחבלי נשמתה
|
שכחתי
תריסים להבריח
בעלטה נכנסה
הרוח
|
בהתה בטיפת המר
בכוס מעוצבת
ישבה על הבר
ערפל סגריות זולות
עטף את פניה
|
אני ואתה
הולכים
שותקים
גם זאת
אהבה.
|
ואני יודעת...
איך גן העדן נראה.
|
סרעפים
חמסו את שנתי
טרם אשמורת שניה
עזבתני.
|
הים נשא
על גליו
את געגועיו
אליה
|
אתה רחוק כפסיעה, סומא ,עיניך בוהות לא יכול לראותי
מפנה את הגב והולכת הלאה.
|
קוראת
ולא מבינה דבר
מקשיבה
הלחן לא מוכר
|
יוצאת לדרך חדשה
חדשה אבל מוכרת
עיניה פקוחות
כבר אינה עיורת
|
אני והאמת שלי
עומדות מולך
נכוחה
ללא מורא
|
אבק של כוכבים
פתיתי חלומות
שומר
בדלי מחורר
|
הגשם שירד,
לא ניקה את הכתמים
שהשארת על גופי
|
אני הולכת,
לא נשארת לבכות
על שהיה,
|
היא ידעה
זה לא הוא
אותו
לא אהבה
|
היה לי פרח,
השקני מצופך.
ערסל אותי,
בין עלי הגביע שלך.
|
הים לעולם
לא יכסה את תל-אביב.
|
יפעת עלומיך
כאדווה חרישית
לוחשת על קצף הגלים
|
השמש צרבה
את עורה
שערם עליו
נטיפי מלח
ומים וחול
ודמע
|
לא עניה
לא מחזרת אחר הפתחים
לא קבצנית בשוק
|
הסבתי פני ממך
הוכתי בסנוורים.
|
אם תביט בתהומות עיני
לא תראה דמעה.
|
היא שצפתה
בעיט
ידעה
כי אל טרף
יצא...
|
הרוח המזרחית
נשאה אותי אליו
|
כל העולם
בידייך
כדור בדולח
שקוף
|
תן לנו עוד רגע
למשוך את הזמן
אל תקצר את הלילה
שלי ושלו
|
אמץ אותי
אל חיקך.
לא אבכה
אחנוק דמעתי
עת שבועתי
אפר.
|
חלומות בוירטואליה
תמיד מתגשמים
איתי
איתך או איתו
|
מי יתתני זלזל
של עץ אשוח
או תפוח,
|
לבשי בגדי חגך
והגני
על עלומייך...
|
בכייך
על אזניים ערלות
יפול
קהה ליבו
בלכתך...
|
חוק מרפי
אומר
שהתור השני
מהיר יותר.
|
בינות העצים
המסתירים
ערוותה
נמרה של נייר.
|
חול נודד
לא מוצא מנוח
על סלע
|
הלילה ילדה
ידוש בך אישך.
יחלל תומתך
בכאב
שלו את.
|
אסוף אותי
הלילה,
את כל חלקי,
שהתנפצו לרסיסים
בלהט היום.
אסוף אותי
אליך,
|
קול רחשי ליבי
בוקע קורע את דממת הגעגוע
כשאלי באת והשנקת אנחתי בשפתיך
|
איך את מעזה ילדה
לפזר אהבתך לרוח?
את עדין באבך,
למה זה נתת לבך
לשוא?
|
עסיס היין נמהל בעסיס תשוקתה
ויחומו מבעבע מתוך הגת.
|
ימים של געגוע
כשהחזה
לגב נצמד
|
יסמין אותי הזמינה
לפלרטט איתה
בגינה
|
ויש שאתה עוטפני
בזרועותיך
לוחש
מילותיך
בעיניך
בשפתיך
בגופך
|
עוד קצת
יאטר בור קברך
עליך
ותנים ייללו
לפתחו.
|
חבק אותי,
אל תרפה
שפתיך
בשפתי,
נשימות מחליפות פה.
|
אקשור אותך בעבותות אהבה אלי ככלים שלובים דמי בדמך
דמך בדמי.
|
בכל אחד מאיתנו
אלוה קטן
הבורא
היוצר
המחריב ומנפץ
המבדיל בין טוב לרע
|
גרגרי תשוקתי
נוטפים.
עסיסי
ניגר
כיערה.
|
המלח שצרב
את עיני
לא בא ממך.
|
לרקוד איתך,
ריקוד מכוון.
ריקוד מכל הלב.
|
די שידעו חבק
ידעו גם לשרוט
בך בנפש פנימה
|
אני תרה אחר
קרעים
דרכם יציץ
התכלת.
|
כבר כמה ימים
צרצרים
לא נחים
במיטתי
|
ישנם לילות,
בהם תצפה במחול הדמוני
כלואים בבקבוק הצבעוני.
|
זה הריח של הגויבה
שמשגע אותי
|
אני ציירתי
לבבות אדומים על דף לבן.
|
לגעת בך
להביט
בעומק עיניך
כשאצבעותי
מציירות על גופך
|
לו היית
שושן צחור
במחלפותי...
|
לו רק הקשבת
כי אז ראשך
על כתפי הנחת
ושפתיך בצווארי.
|
עוצמת עיני
מקשיבה
ללחן מילותיך
מלטף את אוזני
מתעטף בקרקע
פוריה
|
ליד המזח
לא ראיתי שחפים
תרים אחר בתולות ים
|
עיני צבועים
יוקדות
מבקשים אחרי
אני תועה
בחווארים
רואה צל הרים
כהרים
|
לילית
אשה שטן
שפתייך תרעלה
ארס על לשונך
|
החמה תיקוד על ראשי
וגופי יבער
בתשוקתי אליך...
|
הייתי שיר
אתה
לא ידעת
לשיר אותי
מבלי לזייף.
|
לפעמים...
כשאני לבד
במיטה הריקה,
|
אהוב אותי במחול,
רקוד אותי לדעת.
אתן לך את הכל,
כל שתרצה לקחת
|
מתנפצת אל הסלעים כמו קערת קריסטל, נופלת מהוטרינה של חיי.
|
אל תפחד
אל תירא
מזה הלהט
מזו הבערה.
|
מוכת ירח
נסה על נפשי
מבקשת אחריך
|
הלחן סוער בדמה
כצעיפים
מתבדרים ברוח סערה
|
היום מותר לספר,
הוא שזר לי זר,
צבעוני ועשיר
הוא כתב לי שיר.
זר ממילים
יפות,
|
את גופה
על מזבח
האהבה
העלתה לעולה
|
עיניך היפות,
לא ראו
שזפתני השמש...
|
היום אני צעירה
ויפה יותר.
|
אל תפחדי מעצמך
אל תתני ליבך חת,
אל תיראי בת.
|
לו יכלו מים
כפר
הייתי מטבילה
ידיך
|
מודעה קטנה
רגשות למכירה
לב פנוי
עם סדקים קלים
להשכרה.
|
את הריח שהותרת על הכר,
את שאריות הלב הנשבר,
את הרגש,
|
אהיה לך הכוכב
אתה תהיה ההילה העוטפת אותי
|
בכל מציאות
יש מעט דמיון
שבנו מתעתע
וסוחף אותנו אל על
|
ליצן החצר
היית
לטפוח
אמיתות על פני
|
לא מחכה שתגיע
הלב אותה מניע.
המנגינה לא תרגיע,
את הגוף
שנואשת
להכריע
|
נכנסה בי הרוח
נכנס בי השד יודע מה,
|
בוקה ומבוקה ומבולקה
עיניה ריקות
פניה קרות
צחוקה פרוע
|
אהבתי המשחק
אהבתי ההיתול,
הייתי העכבר
היית החתול.
|
חום גופי
ימיס
שאריות אתמולך
יום חדש יפציע
|
משיב בי רוח
מחייה בי
נשמה בתשוקתך.
|
מן ההר הירוק
תצא אש
שתאכל את כל
נביא הכחש
|
עלתה מן הים
כנימפה
גופה שחזיר
את אור הירח
רעד קלות
|
ניצוצות תשוקה
ניתזים מגלגלי המרכבה
וכבים על האדמה
החרוכה.
|
שמש בית הכנסת
הכריז
על מכירת החמץ
ואני על אהבתי.
|
יכול להלחם על אהבתך,
להלחם על חייך.
להקריב חיי למענך.
אבל לרוח לא יכולתי
נפלה רוחך...
|
שיט
זה פשוט מפחיד
לדעת
שיש נשים
שפוחדות בריח
לשים
מפני הפחד
|
נשף המסכות
בונציה
מרץ נדמה
כל שנה
|
רק חולות הים
ממשיכים
לנדוד
ללחוש
סוד אהבתה
|
שזלגה מעין
בנתיב המלח
שהותירה על פניה
העידה כי סלחה.
|
כספינה מטלטלת
בימים
כסירת ניר
בגיגית מנוקבת
מסתחררת
|
אני כספינה טרופה
המחכה לך ספן
שתרים העוגן,
תישא הדגל
ותשיטני
אלי חוף מבטחים.
|
אמרי לי בת
נוטפות עינייך
כנרות שבת,
עין שקד דומעת
|
ניתצתי
סורגיך,
לראות בפריחת
ניצני אהבתך
הנפתחים
לקראתי
|
איך הוא מעז
נייר ודבק
קצת צבע
וראשו בשמים
פרצוף מגוחך
חיוך טיפשי
|
השית החרוך
של שלהי
הקיץ
לא פצע
את ליבה
|
בושה בשממונה
לא ילדים
מצחקים על מרפסת
לא שדות מחייכים
בירוק בשרני
|
על שפת הנחל
ערבה בוכיה
מי דמעותיה
ימחה.
|
נשמתי פרפר
על תפרחת חלציך,
|
נטמעת בערפל
להליט
געגוע
להסתיר הכאב
|
הר הגעש
סער ופרץ
בנהרות אש
|
לא מקסם שוא
לא תעתועי
צמא במדבר,
|
פרח בר
בגינתך,
לא עשב שוטה
|
היא שכמהה
לפרפר שינחת
על קצה חוטמה
חוששת אליהם לגשת
|
הוי תנני ציפור,
מעופפת בין סנסני התמר.
|
דמויות,
אייקונים,
צלמיות,
מעגלים של צלליות.
|
לא כחל
ולא שרק
רק להטוטי מילים.
|
קראת לי מותק...
אני בגנך הירוק,
ענף כמוש,
עלה נידף...
|
נשימותיך נטיפי קסם
על צווארי
|
ליבי נישא אליך
ברוח תשוקה
בוערת
|
כתונת פסים
דקה
חובקת עורך העדין
רחמי שמים
עלי
|
רכבות נוסעות
על מסילות
על ברזלים...
|
יד ורגל
ופה
ולשון
משחקי מרדף
להטוטי תשוקה
|
אני עם הרגליים למטה
לא פוחדת.
|
רק הדמיון
מתעתע בנו
וקול הזעקה
לא נשמע.
|
אתה שציירת
ציורים של תשוקה
על שדי
על גבי
על ירכי
כתבת בשבועה
אוהב אותך?...
|
שובל בושם
הותירה אחריה
להראות
לו הנתיב
|
אשה
שחורה נשמתך
כליל עלטה
בגיא צלמות
|
לא בקשה לעצמה דבר
רק לתת קצת נחמה
ליסוריך
|
אני הולכת
לא בוכה
על לב נשבר
|
לשעון החול
לא איכפת דבר.
כל הימים זהים
לשעון החול אין
אלוהים
|
ללשון הזו,
לא צריך תרגום
לא מפת שבילים,
|
שני ברושים
גבוהי קומה
ככלבים דנים
ענקים
משחרים לפתחה
|
נאלמתי
הגה לא הוצאתי
עת לחשת
אהבתי
וידעתי
כי לא כך...
|
תשוקה אותי מציפה
אני נישאת על גליה הסוערים בדרך אל ליבך
|
גוף בגוף
שפתיים
עיניים
יד נוגעת
ריחות נמהלים
תשוקה
באויר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אמרו לי שאם אני
אתחיל, יהיה לי
קשה לגמור. אז
שאני אתחיל?
תוהה |
|
