|
זה היה חורף.
הייתה רוח, רוח קרה ומציקה.
באותו רגע, כל מה שרציתי היה לרחף לי בשקט באוויר.
|
I can't take it anymore.
I can't bare to look at you and to see all this sadness.
All that confusen in your eyes.
All those lies, every time you speak
|
All I need
Is everything you are
All I want
Is all the things you hate
All I think
Is about you
|
הדמעות זולגות להן,
מבלי לדעת על מי הן באמת בוכות.
אין לי אף זיכרון,
רק תמונות, תמונות שלך.
אני בכלל לא מכירה אותך,
או יותר נכון, הכרתי.
רק שמעתי עליך, ועל משפחתך.
אני רואה תמונה שלך, ומרגישה פרפרים.
פרפרים שמנסים לפרוץ את הקיר,
קיר הבטון שבין העי
|
היא,
היא יכולה להיות סגורה
היא יכולה להיות פתוחה
היא יכולה להיות שקטה וישרה
או עצבנית ומפותלת
|
מרוב חלומות.
אשליות.
ופנטזיות.
עייפתי.
כשהתעוררתי,
התרסקתי לתוך המציאות.
|
היא הקשת,
אחרי טפטוף קל.
היא האושר שלי.
שהופך את העולם למקום טוב יותר.
|
עצוב לנו יותר
עצוב לנו יותר כשכולם בוכים
כשלכולם יש עיניים אדומות ודומעות
כשהולכים מבלי להגיד שלום
|
דם ופשע
עוני וישע.
פרפר כחול,
מתקרב ומתרחק.
"מתי אני אצא?"
"מתי אני אוכל להיות כמוך?"
"כחולה, וחופשייה..."
|
מתבוננת בעננים,
ומנסה לשכוח, אבל לא מצליחה.
אני מרגישה עליי טיפות,
טיפות של מים, מים מלוחים.
דמעות שהופכות לגשם,
גשם סוחף.
גשם שהופך את הדשא לבוץ.
בוץ שחור, שלא מדאיג אותי.
אני נותנת לבוץ לכסות את כולי.
ומקווה שיכסה ויחביא את כל הצרות שלי.
|
אני.
אני = יצור קטן.
אני = יצור קטן וקומפקטי.
אני = דקלים מצויירים.
|
את,
את סולחת.
את אומרת לי לא לדאוג, ולהפסיק להתנצל.
את מרגיעה אותי.
|
אני רוצה,
רוצה להתקרב,
לגלות דברים חדשים,
אבל פוחדת.
לדעת שאם אני אתקרב,
ישארו לי כוויות.
כוויות של כאב.
|
כל כל הרבה אנשים
כל כל הרבה אנשים טובים
כל כל הרבה אנשים טובים שנפטרו.
המזל שלי רק דופק אנשים אחרים...
|
כמה הייתי רוצה
לחשוב;
ולא לחלום.
|
אני כותבת.
לא יודעת ממש על מה, או על מי,
אני כבר עייפה, עייפה מהכל.
|
רוצה לבכות
לצרוח.
לאבד שליטה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מאז שהפסיקו
לאשר לי סלוגנים
אני כבר לא
מאושר.
יוסי עמוס חזה
רק בגלל שהוא
פרנק ספרדי שחור
עם אף ארוך ומוח
נרדף. |
|
