|
פעם המקום הזה היה
קיר לבנים.
|
גם כסאות מזדקנים,
בעשרות שנותיהם נחרצו על ידיותיהם
קמטי עץ ארוכים.
|
עיירה שקטה, מלאת תיירים
שבתיה נבראו מצלע ההר,
שמבצר עתיק על פסגתו.
|
להרים את המבט מהמדרכה
ולראות
צריחים גותיים מגרדים את השחקים.
|
אחרי שהלכת
ישבתי במרפסת לעשן סיגריה
כמו שאתה שונא
וחייכתי לעצמי
שכל הערב התאפקתי בשבילך.
|
נשוטט ערומים ברחובות ניו- יורק,
רגלינו יהפכו שחורות מהאספלט.
|
אתה אף פעם לא מתכנן
להישאר פה, אבל תמיד
ברגע שאני משתחלת מאחיזתך
אתה נרדם.
|
מעדיפה להיות הצמרת
מאשר גזע העץ.
|
זכרונות שנתחבו למזוודות עמוסות
מילים שנצמדו לקירות כמו פוסטרים
|
Pont de l'Alma
אני תוהה מה משמעות המילה
"עלמה" בצרפתית.
|
היום יהיו שם
12 מעלות ושמש
|
נשענת על קיר בסטימצקי ובוחרת
את כל המקומות שלא היתה בהם.
|
אבל הנושא היה
מוות.
לא באופן ממשי מדי,
|
היו נשים רבות בחייו,
אך שתיים הזיזו את המכחול.
|
כשקולות נמסים לפריטות גיטרה עדינות
יש בי שקט
|
הצעתי למכירה יד אחת שלי
בעודי
אוכלת את השנייה
|
הסדינים מסודרים, מתוחים כמו
שרוכי נעליים.
|
חודשים היינו אנשי שלג
אפנו גזר, עינינו כפתורים
|
העיר מלאה
זכרונות מהשנה שעברה
ואני
אותך
|
רק
אל תדברו אליי במונחים של זמן
|
אני עומדת במטבח
של הדירה שלי
ושוטפת כלים
|
לרגע
הייתי בטוחה שיש לי
כנפיים.
|
חשבתי על כל כך הרבה
מילים שלא אמרתי בחיוך מבויש
|
צריך לכתוב את לונדון
כשרשרת של תמונות סטילס אפרוריות
שישתלבו זו בזו באי הסדר
של קווי האנרגראונד.
|
אם הייתי יכולה,
הייתי כותבת אותך בנייר זכוכית.
|
את בוכה במסדרון.
אני לא רואה אותך,
אבל יודעת.
|
ונסחפתי בין האותיות למעין
שלב כזה של
עבר קרוב יותר מימי הביניים
שהעסיקו אותי בשעות האחרונות.
|
מנסה להסיח דעתך,
מסתגרת בחדר חשוך
מביטה בצורות על המרקע
|
ואם אני מרילין
הוא ואן גוך עם המקטרת
|
תן לעצמך
להיתקע ברגע, כמו
מכונת זמן מויניל, שנשרטה.
|
כל השוטטויות חסרות המעש
בתוך מפת העיר שלך
|
אני מחכה לבואה
חיי מורכבים
מהשעות שהיא איתי
ומציפייה שתשוב
|
אל תאמר מילה, תן לי
לנשום את השקט שבין שנינו, תן לי
לספור את צעדינו.
|
סדינים מתערבבים בכריות במגבות ואנחנו
מפוזרים על כל המזרון
|
כיוונתי מחדש את מחוגי
השעון הביולוגי שלי
|
בוא נניח, שכל זה
יכול להיקרא
"שגרה".
|
רק הבדידות של המרחק
יכולה לסתור.
|
מנסה לבנות מגדל בבל של אהבה
|
ציפורים מצייצות בחמש בבוקר, גם
במרכז רחוב דיזנגוף.
|
הזמן נעצר-
השעון בשיפוצים, עטוף תכריכים
ספוגים בריח הים.
|
כל החלומות שאיבדתי בלילות... אוגוסט הוא חודש טוב לכוכבים
נופלים... תמיד זזה במעגלים... אני מתמסרת לך כל כולי...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
במה חדשה היא
ערש התרבות
המערבית
הנאורה!
פרובוקטור. |
|
