צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

העיגול השחור הגדול שאיתו היתה מלווה תמיד זיכה אותה בכינוי
זאת עם החומה, שאיתו חיה במשך רוב שנותיה.
מוקפת בחומה השחורה שלה היתה מהלכת בעיר וכולם כבר ידעו שאל
זאת עם החומה אי אפשר להתקרב וחום עז הגיע לכיוונו של מי שכבר
העיז לנסות להתקרב אליה יתר על המידה.

את שהלכת ולא השארת
את שבאת ולא נשארת
שום זיכרון
אהבה קבורה בתוך ארון

מלאת אויר
בבועה מרחפת
כולם אומרים
אשליות, לא מאמינה

והנה עוד דקה
עוד שעה עוברת
עוד יום עובר
עוד יום ועוד שנה

אומרת שאותו אוהבת,
אומרת שעליו חולמת,
אומרת, רק אומרת,
אולי תפסיקי להגיד סתם דברים?

מהלכים כאילמים
חסרי אונים
מול אנשים שונים
זרים מוזרים ומפחידים

השקט שורר סביבי
החשכה גוברת
על הארץ, אך לא על העולם.
אנו, לנו השקט קורא,
זהו לא שקט,
זו צרחה. צרחה איומה.

רציתי לראות אותך מקרוב
רגע לפני שאת נזרקת שוב לרחוב
את יודעת שלא תמיד הכל טוב
אפילו שאת יודעת לאהוב

רגשות מוזרים
חדשים ומשונים
פתאום אלי באים
ועכשיו הם הולכים

ועבר הזמן למחשבה
ועכשיו הכל רשום במחברת עבה
היא לוקחת עוד דף ורושמת
מסתכלת על הדרך השוממת

והמילים
יעלמו להן אי שם
ורק המעשים
ידברו בשמם

מלאכים נודדים בלילות
מהלכים בין הקירות
צללים שטוחים שפעם היו אנשים
כבר בקושי זוכרים

רשימות מפורטות
של תוכניות ומחשבות
מתייקת בזיכרון
מחביאה בארון

כמו מערבולות
עולות ויורדות
מתחלפות השאלות
שנשארות בלי תשובות

משחקים משחקים
בונים ומפילים
חומות גבוהות שמפרידות
בין המציאות לרגשות

והאהבה מתה למות
אבל יודעת שהיא לא יכולה
והאהבה מתה לחיות
אבל יודעת שהיא לא יכולה

חיוך ללא פנים
פנים ללא גוף
לב לא פועם
חשמל לא עובר

בכי. בכי חזק.
צחוק. צחוק חזק.
והכל מהכל נשמע מסביב
מכל עברי נשמע.

תעלי על הרכבת עוד מעט היא כבר נוסעת
עוד לא יצאה לדרך וכבר מתגעגעת
רוצי ילדה, שלא תפספסי
לפחות תגידי לי שתנסי

אומרים שאפשר למות מזה.
אבל בימינו אפשר למות מהכל...
אז אומרים.
מה הם רוצים? שלא נאכל, שלא נשתה?

"סליחה" היא ממלמלת ומשפילה ראש. שתיקה. כמובן, טלי לא יודעת
להודות בטעות.
"לא נכון" היא ממלמלת להגנתה ועדיין משפליה ראש ושותקת.
"לא התכוונתי"

קול הגלים המתנפצים אל החוף תמיד הרגיע אותה.
ועכשיו במיוחד משהו היה צריך להרגיע אותה.
השיחה ששמעה לא נתנה לה מנוח והיא לא ידעה מה לעשות.