|
אבי התחיל לסרוק אותה לאט, מכפות רגליה שבצבצו מבעד לנעלי העקב
השחורות. רגליה הדקות נעלמו בקו שמלתה השחרחורת, שנחה על ירכיה
היפות. היא לבשה חולצה די צמודה מבד עדין, שישב על בטנה בצורה
מושלמת.
|
הבדידות לא סלקטיבית, בכלל לא אכפת לה אם אני גבר או אישה או
קשוח או חלש. ההיפך, היא אוהבת לגוון, מחפשת אתגרים, את יודעת,
שמעתי שלפעמים היא נדבקת לחתולים, למרות שבעיריה מנסים לעצור
את זה
|
זה היה מסוג הדברים שלא הצלחתי להסבירם. גם היום, חמש שנים
אחרי שהלב קצת נרגע, אינני מצליח להבין מה התרחש. דבר אחד ברור
לי, המטרה היתה כל כך בהירה, שלא טרחתי אפילו לקדש את האמצעים
|
במטבח הקטן, עמד שעון אנלוגי ישן. השעון תקתק בעדינות, ברעש
נדיר של פעם. עמדתי מול השעון, והסתכלתי עליו. הוא הסתכל עלי
בחזרה. התאמתי את קצב ליבי לקצב תיקתוקו, שישים פעימות בדקה.
|
פעם טיילנו בעיר, רק שנינו. היא לא הוציאה מילה מהפה כל היום.
אך שהגענו לארמון הנציב היא הרימה קצת את העיניים, חיבקה אותי
ואמרה: "אני מפחדת להנמס". אחרי כמה חודשים, חשבתי לעצמי,
שבעצם היא לא ממש הבינה ממה היא מפחדת, אז היא בחרה לעצמה
פועל, כדי לא לשתוק
|
"אתה חייב להאמין לי", היא בכתה, "הייתי שיכורה והרגשתי כל כך
בודדה. אתה לא היית שם". "אז עכשיו אני אשם", אמרתי, "לא הייתי
שם, איזה פשע נוראי".
|
היא דמיינה, איך ג'ורג' מייקל מסתכל עליה במבט דבילי מתמיד
ופולט נהמת פופ מטופשת תוך כדי הנפת שיער וקריצה. "שתוק
אדיוט", היא אמרה בקול רם והלכה לישון.
|
דפנה עמדה על הסיפון, שפתיה הסגורות בלטו מעט. היא היתה חושנית
ועצובה, נסוכה בכאב שכזה, שהתפשט בתוכה כאילו היה קפה מריר,
המחליק לתוך גופה הריחני.
|
הידיים הארוכות שלך נעות על עורי, כמו רוח. "תורי", אני אומרת
לך, "תורי לטפל בך". אתה שוכב על הבטן, ואני מנשקת אותך. כל
סנטימטר מהגוף שלך.
|
סיפרתי לו על הפעם הראשונה שהתגלחתי, על החירמון הראשון שלי עם
לילך מהכתה המקבילה, על פצצת הסרחון שפוצצנו במעבדה לכימיה ועל
תחרות היריקות מהמרפסת שמעל החדר של המנהל
|
"עכשיו, כולנו נקשיב איך אלה ממציאה לעצמה הזדמנות חדשה. אלה,
בבקשה, תתחברי למקומות האותנטיים שלך, ותמציאי הזדמנות". אם
הייתי גבר, כבר בטח הייתי מפליצה עליו.
|
בשבוע שעבר, לא היה שוקו בשקית בקיוסק, וללכת לקיוסק ממול לא
בא בחשבון, אז קניתי שוקו בבקבוק. אני חושב, שזה היה הרגע שהכל
התחיל
|
שדייה העגולים היו מוצקים וקטנים. הם היו כל כך שלוים, שהחלטתי
לא לגעת בהם, כאילו הלכו לישון בין שתיים לארבע
|
וכשהזמן יהפוך לריח
והשמיים העכורים מפיח יצחקו לכם
|
מתכנן להתעורר רק בגובה שיוט
כמו מכתב שאסור לפתוח לפני תאריך מסויים
|
קחי שאיפה עמוק ושכוח
ותני לה לקחת יומך
תשכחי שעכשיו אסור לך לבלוע
את מה שהיה וילך
|
נמס כאב הברכיים המדממות, התפשט חיוך אדיר על שפתיי, וזרם אדיר
של אושר הציף את גופי הקטן שהיה נתון כולו לחסדי כח המשיכה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כל מה שלא ידעתם
ולא רציתם
לשאול
החצי תימני הוא
בכלל חסיד
ליטאי
הפולני בסטרט-אפ
הוא ערבי מובטל
הארגנטינאי
ברזילאי
אלטמן החרמן הוא
בכלל בהארי
קרישנה
מיכלי היא גבר
בגיל העמידה עם
מיקטרת - אין לו
אחות
הלא תימנייה
בכלל עובדת
בנרגילה
אבא של מיכלי
הוא האמא של
הפולני
המרגל הלא מועיל
שתמיד טועה
בדיווחים
|
|
