[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות השירה החדשות
בשליפת חרבות טרנטיניות
אהיה בלילה הזה
אומה תורמן
של התשוקה.

מצב
אחר הצהרים, היום מתעייף.
ענני צהרים אחרונים, כאדונים שמנים אחרי קונצרט,
יוצאים לאיטם מחוץ לאולם העולם.

יחסים
אתה חוויה לב עירית כלומית
ברחוב ששמו עושה געגוע לאמת

אכזבה
משק כנפיה של ציפור
פתאומית
מעיר אותי ואתה לא
בא.

בחלל גופי
חור שחור
נפער,
מעגל אש בנייר.

כחול עינייך הציף
את חדרי ביתי
ואנחנו טבענו בו
לבלי דעת

ייסורים
בראשי אריה שואג,
בבטני אלפי יונים מנקרות
ואת ליבי מצצה חולדה.

זכרונות
אני עומדת וראשי בין ידיי על עדן החלון
כל העולם נשם

געגוע
כניצולה של ספינתינו השוקעת,
אני מגששת אל החוף להציל את חיי
וליבי שוקע איתה.

הגות
יש נוכחות בחדר,
אני מרגישה אותה.
היא מתגבשת בהויה הצדדית,
קיימת רק בזוית.

הגות
הכמיהה-
כמו פקק בקבוק שנפל על הריצפה,
הוא תמיד נופל מילימטר אחד יותר מלהגיע.

הגות
מנקה הרחובות שבי מטאטא אותי תמיד,
עיניו הריקות רואות את מלאי גללי האבק
משתרכים מסימטאות גופי.

המשוררות
פורשת
ידיה
מבין
הסדינים
שריח
גופך
דבק בהם.

אתמול בניתי לי
צוללת צהובה
קטנה כבועת סבון.

אכן ים אני, גדול ולמוד
שחפיות נודדת
עמיתית.

אימפרסיוניסטית
וחושך! וליל! ואופל!
שחור פושט אט כמו כתם.

קצרצר
גואה בי
ים

יחסים
להבות אהבתינו השתוללו מולינו
כרקדניות פלמנקו מיומנות,
באדום וצהוב ושיקשוקי קסטניטות.

לא גבר
לא אשה,
נפש רגישה
יוצרת

יש הד שמכה ולא מגיע מכוונה.
ההד הזה משול לרוח

מינימליסטי
לויה בשער ברוש
מלא קיני ציפורים.

לא מוצאת את הבית
ירדתי מאוחר מדיי
ובפנים אש
וגופי נייר מתכלה לאט.

אינטרוספקטיבי
התכלת בשמיים מטעה,
בתוכי כחול כרישי.

מצב
רוח פושעת גונבת שקט עלים.

יחסים
הצלילים בוקעים מיד שמאל כמו מניפה, אמרת אז.
ואגודל יד ימין מוליך את המנגינה בביטחון עד לשיא

מילים כמו שוברט או שופן
מתנפחות לי בבטן
כמו סופגניות בחנוכה.

הגות
שחורים על לובן גגות
צופים כעורבים
על הבריאה

הרהור
עצים נשענים על נומך ענן
והוא קרוב כמודיע.

כמיהה
כפות ידיו בוקעות אל לחיי
כמו קרני השמש בבוקר
מבעד לעננים שוטים.

מצב
הסתיו בועט את הקיץ ככדור
אל כביש החורף הסואן.

ההיגיון הוא האלוהים
ואני אברהם
שעוקד

יחסים
צבעתי את קירות חיי
ומשקופי ליבי
ואתה רק
משתרג בי
יותר ויותר.

הפעולות הקטנות של היום יום,
אני מודדת אותם במיקרוסקופ
והן כבדות מריקנותן.

צווחת האור מחרכי התריסים
שמעתי אותה חרישית כל כך בלילה.

מצב
חתול חוצה את הכביש
כמו אגל הזיעה על צוארי
אל הגן ממול.

הרהור
גם אני נסמכתי בעשן הלא ידוע
מסופסלת
צפיתי בהן מדייקות שעות

קובץ שירים
למרות הצהרותי
לא הפסקתי למעוד
בין חלוקי איבריך
בנהר הסטן הלבן
שהציף את חדרי.

הגות
אלוהים,הפוך אותי לחתול.
שכל שאיפותיי יתמצו ברסיסי בשר מיובשים.

צמד שירים
מקצה האצבעות
לא מש הריח
חריף וחרובי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
אם תדע פעם ייסורים כאלה, תיגע במוות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שהאושר מגיח כמו ליצן עצוב
כמו הבזק אור קצר
שבבתים המכתרים אותי יש אור רך
ומקהלות שרות ומדברות וצועקות שם חיים


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
פופ


ג'אז

i dont know why but im feeling so sad,i long to try somthing
i've never had

בלדה

dance me to your beauty with a burning violin,,

בלוז

i took my troubles down to madam ruth,you know,that gypsy
with a gold cut tooth..

שנסון

"יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
לאור השחר..."

ג'אז

עם אור את הגבים יצאנו לבקש,
בדרך מכתש

רוק מתקדם


ג'אז

"השעון מסתכל בי
ואיננו מכיר אותי"

עממי


בלדה

אבנים גוללות געגוע ישן
שוב אתה בי גואה
שוב מעל הזמן

אחר

שוטי שוטי סירתי
מעבר לים מעל שמיים

בלדה

משהו בי ימי מאוד
כחול, גדול וחושק ואבוד ורחב ובודד


"נועה נולדה בשדה, בין דשא לאבן"

ג'אז

נערתי גבוהה מאוד
עיניה תמיד לפניה
לעולם אינה מסתכלת אחור

אולדיז

מרת נינה סניטר ותיק היתה היא,
מר זברה בנמל היה פקח...




חזרה לעמוד היוצר הראשי
סליחה, כמה עולה
ארטיק רמזור?

מה ז"א פורום
טכני? שאלתי
שאלה מאוד
פשוטה.




אחד מתמודד עם
ההיי-טקיזציה של
המכולות
השכונתיות.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/ShiraKerner
יוצר מס' 15226. בבמה מאז 20/8/02 20:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירה קרנר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה