|
בשליפת חרבות טרנטיניות
אהיה בלילה הזה
אומה תורמן
של התשוקה.
|
אחר הצהרים, היום מתעייף.
ענני צהרים אחרונים, כאדונים שמנים אחרי קונצרט,
יוצאים לאיטם מחוץ לאולם העולם.
|
אתה חוויה לב עירית כלומית
ברחוב ששמו עושה געגוע לאמת
|
משק כנפיה של ציפור
פתאומית
מעיר אותי ואתה לא
בא.
|
בחלל גופי
חור שחור
נפער,
מעגל אש בנייר.
|
כחול עינייך הציף
את חדרי ביתי
ואנחנו טבענו בו
לבלי דעת
|
בראשי אריה שואג,
בבטני אלפי יונים מנקרות
ואת ליבי מצצה חולדה.
|
אני עומדת וראשי בין ידיי על עדן החלון
כל העולם נשם
|
כניצולה של ספינתינו השוקעת,
אני מגששת אל החוף להציל את חיי
וליבי שוקע איתה.
|
יש נוכחות בחדר,
אני מרגישה אותה.
היא מתגבשת בהויה הצדדית,
קיימת רק בזוית.
|
הכמיהה-
כמו פקק בקבוק שנפל על הריצפה,
הוא תמיד נופל מילימטר אחד יותר מלהגיע.
|
מנקה הרחובות שבי מטאטא אותי תמיד,
עיניו הריקות רואות את מלאי גללי האבק
משתרכים מסימטאות גופי.
|
המשוררות
פורשת
ידיה
מבין
הסדינים
שריח
גופך
דבק בהם.
|
אתמול בניתי לי
צוללת צהובה
קטנה כבועת סבון.
|
אכן ים אני, גדול ולמוד
שחפיות נודדת
עמיתית.
|
וחושך! וליל! ואופל!
שחור פושט אט כמו כתם.
|
להבות אהבתינו השתוללו מולינו
כרקדניות פלמנקו מיומנות,
באדום וצהוב ושיקשוקי קסטניטות.
|
לא גבר
לא אשה,
נפש רגישה
יוצרת
|
יש הד שמכה ולא מגיע מכוונה.
ההד הזה משול לרוח
|
לויה בשער ברוש
מלא קיני ציפורים.
|
לא מוצאת את הבית
ירדתי מאוחר מדיי
ובפנים אש
וגופי נייר מתכלה לאט.
|
התכלת בשמיים מטעה,
בתוכי כחול כרישי.
|
רוח פושעת גונבת שקט עלים.
|
הצלילים בוקעים מיד שמאל כמו מניפה, אמרת אז.
ואגודל יד ימין מוליך את המנגינה בביטחון עד לשיא
|
מילים כמו שוברט או שופן
מתנפחות לי בבטן
כמו סופגניות בחנוכה.
|
שחורים על לובן גגות
צופים כעורבים
על הבריאה
|
עצים נשענים על נומך ענן
והוא קרוב כמודיע.
|
כפות ידיו בוקעות אל לחיי
כמו קרני השמש בבוקר
מבעד לעננים שוטים.
|
הסתיו בועט את הקיץ ככדור
אל כביש החורף הסואן.
|
ההיגיון הוא האלוהים
ואני אברהם
שעוקד
|
צבעתי את קירות חיי
ומשקופי ליבי
ואתה רק
משתרג בי
יותר ויותר.
|
הפעולות הקטנות של היום יום,
אני מודדת אותם במיקרוסקופ
והן כבדות מריקנותן.
|
צווחת האור מחרכי התריסים
שמעתי אותה חרישית כל כך בלילה.
|
חתול חוצה את הכביש
כמו אגל הזיעה על צוארי
אל הגן ממול.
|
גם אני נסמכתי בעשן הלא ידוע
מסופסלת
צפיתי בהן מדייקות שעות
|
למרות הצהרותי
לא הפסקתי למעוד
בין חלוקי איבריך
בנהר הסטן הלבן
שהציף את חדרי.
|
אלוהים,הפוך אותי לחתול.
שכל שאיפותיי יתמצו ברסיסי בשר מיובשים.
|
מקצה האצבעות
לא מש הריח
חריף וחרובי
|
אם תדע פעם ייסורים כאלה, תיגע במוות.
|
שהאושר מגיח כמו ליצן עצוב
כמו הבזק אור קצר
שבבתים המכתרים אותי יש אור רך
ומקהלות שרות ומדברות וצועקות שם חיים
|
i dont know why but im feeling so sad,i long to try somthing
i've never had
|
dance me to your beauty with a burning violin,,
|
i took my troubles down to madam ruth,you know,that gypsy
with a gold cut tooth..
|
"יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
לאור השחר..."
|
עם אור את הגבים יצאנו לבקש,
בדרך מכתש
|
"השעון מסתכל בי
ואיננו מכיר אותי"
|
אבנים גוללות געגוע ישן
שוב אתה בי גואה
שוב מעל הזמן
|
שוטי שוטי סירתי
מעבר לים מעל שמיים
|
משהו בי ימי מאוד
כחול, גדול וחושק ואבוד ורחב ובודד
|
"נועה נולדה בשדה, בין דשא לאבן"
|
נערתי גבוהה מאוד
עיניה תמיד לפניה
לעולם אינה מסתכלת אחור
|
מרת נינה סניטר ותיק היתה היא,
מר זברה בנמל היה פקח...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
/
//
///
////
/////
//////
///////
////////
/////////
//////////
///////////
רס"ר במיל' חגי
עדני. בצילום של
מגדל פיזה שנייה
לפני שמוחמד עטה
נכנס בו. |
|
