|
הלכתי על המדרכה האפרורית מלאת השלוליות והרוח שנשבה בחוזקה
כמעט העיפה אותי אל הכביש הריק מאדם. רק מטורפים מסתובבים בחוץ
במזג אויר שכזה...
|
אמרת שלחיים האלה אין טעם,
אך האם טעמת טעמו של תפוז
שקטפת בעצמך בפרדס? טעם הריגוש...
|
אהבתיך,
תחת צמרות העצים הנושקות זו לזו
מתלחשות, מסתירות סודות תמירים.
|
בחוץ יורד גשם,קר
בפנים חם, חם מדי
|
הספירה לאחור החלה:
שלוש... שתיים... אחת...
|
שורות ריקות, שורות של שתיקה
ועוד שורות ביני לבינך
|
ציפור אש המפלחת את הרקיע
ונעלמת לה מאחורי העננים.
|
להגיע לשמנת- ללקק אותה באיטיות.
נגיעה אחר נגיעה, ליטוף אחר ליטוף
|
העייפות,
כאבן המונחת בכבדות על עפעפיי,
מפצירה בהם להסגר.
|
המחנק שעלה לאט-לאט בגרון לא היה אמור לעלות,
ובכל זאת.
|
אתה בשבילי כמו נקודת אי ההגדרה,
האסימפטוטה האנכית של החיים שלי.
|
צעד ועוד צעד הם הולכים
צעדים כבדים ומיוסרים
|
יד מרפרפת על שיער ראשי, יד מחליקה על שיפולי גבך, שתי פיות
מתקרבות עד לאותה הנגיעה הבלתי נמנעת, המתבקשת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בלעתי.
מה? הייתי
מצוננת בכל
מקרה...
חווה. |
|
