|
הלכתי על המדרכה האפרורית מלאת השלוליות והרוח שנשבה בחוזקה
כמעט העיפה אותי אל הכביש הריק מאדם. רק מטורפים מסתובבים בחוץ
במזג אויר שכזה...
|
אמרת שלחיים האלה אין טעם,
אך האם טעמת טעמו של תפוז
שקטפת בעצמך בפרדס? טעם הריגוש...
|
אהבתיך,
תחת צמרות העצים הנושקות זו לזו
מתלחשות, מסתירות סודות תמירים.
|
בחוץ יורד גשם,קר
בפנים חם, חם מדי
|
הספירה לאחור החלה:
שלוש... שתיים... אחת...
|
שורות ריקות, שורות של שתיקה
ועוד שורות ביני לבינך
|
ציפור אש המפלחת את הרקיע
ונעלמת לה מאחורי העננים.
|
להגיע לשמנת- ללקק אותה באיטיות.
נגיעה אחר נגיעה, ליטוף אחר ליטוף
|
העייפות,
כאבן המונחת בכבדות על עפעפיי,
מפצירה בהם להסגר.
|
המחנק שעלה לאט-לאט בגרון לא היה אמור לעלות,
ובכל זאת.
|
אתה בשבילי כמו נקודת אי ההגדרה,
האסימפטוטה האנכית של החיים שלי.
|
צעד ועוד צעד הם הולכים
צעדים כבדים ומיוסרים
|
יד מרפרפת על שיער ראשי, יד מחליקה על שיפולי גבך, שתי פיות
מתקרבות עד לאותה הנגיעה הבלתי נמנעת, המתבקשת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חשבתי לכתוב
סיפור קצר על
ייסורים שיילך
ככה:
אני ויזיז שלי
שכבנו אתמול וכל
פעם לפני שהוא
היה גומר הייתי
אומרת לו "די,
די, אני לא
יכולה..." ואחרי
חצי שעה הייתי
מפתה אותו שוב.
הוא התחיל
להישבר אבל לא
ממש היה לו מה
לעשות. מגיע לו,
שיידע שאני
אוהבת אותו ולא
רוצה רק יזיז.
סתם התחשק, יש
בעיות? |
|
