צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

סגרתי אחריך את הדלת, אחרי הצחוק המטורף שהיה לנו, זרקתי עליך
את הכוס שהמסטיק היה דבוק עליה, וצעקתי משהו שלקוח מסרט ערבי,
הכל אני עושה רק כדי לראות את הגומות האלה, שני החורים האהובים
עלי כל כך, והעיניים שלך, שגם שאת עצובה, צוחקות אלי מבעד
לדמעות.

על המיטה, בתוך החדר שהיה כל כך הפוך, הייתה שכובה. פינטזה על
פגישות עם אנשים, חלמה על במות, וקהל, ומחיאות כפיים.
מה השתבש? הריצה בתוכה את כל הרגעים שחלפה כמו רוח לפני כל
המכרים שלה, שהיא הייתה כל כך קטנה, עד שלא ראו אותה בכלל,
אולי גם פחדו להסתכל. מבט חלו

תנעצי עמוק את העיניים בתוכך
ויפלו גשמים עמוק לים
וצבע של שמש שוקעת באופק

חץ שנשלח פגע במטרה
לא פניה חדה לא סטייה
ומבקשת להישאר שלא אצנח
רק להיות יחד איתך

השיר שרצית שיושמע ברקע,
לא הספיק להגיע,
וכבר שכבת עלי ערומה.
לא זחלנו כמעט,
לא נסית להיות מפתה,
וגם בלי שתרצי, או תתכווני, היית יותר מכל דבר אחר.

קרן שמש חודרת,
צורבת את גבי,
מנקדת אותי ומחוררת,
ואני מייחלת לגשם שיבוא, ויכסה אותי שוב,
שלא יתן לי מוצא של אור,
ובריחה למקום שלא רוצה להיות בו.

פעם היה אפשר לראות
אנשים צוללים
עכשיו רק גופות
נסחפות עם הגלים

בתוך ערימת חול, השתקע גופי,
לא מצליחה למצמץ עפעפיי,
בריסים, בגבות,
בנשימה,
ושוב בלית ברירה!

והיא שרה את "את יודעת על מה אני מדברת, יפה, יפה שלי", מסתכלת
עלי, מסתכלת לתוכי, דרך הגרון היא מגיעה ונוגעת ומרטיטה את
העצבים ששכחו, היא מעירה לחיים את התאים, מקימה מחדש מערכות
כושלות, ואני יודעת שהיא גם בעצם הסיבה שלי לקום מחר בבוקר

עכשיו אני מבינה, זאת הסיבה שאת לא מגיבה, לא כי לא מעניין
אותך, או שלא אכפת לך, מה שבעצם לא משנה כאן בכלל, את בעצם
מנסה לפענח מזה זה הדבר הזה, שגורם לי להתנהג בטיפשות, שגורם
לי לעשות דברים שאנשים ירצו להכות אותי, וירצו לשנוא. להגיד לך
משהו? את לא תמצאי. כ

בחרתי בסכין הכי חדה שיכולתי למצוא, וחתחתי לאורך החזה, עם יד
ימין משכתי את הלב החוצה. שטפתי קצת, ספגתי עם מגבת בעדינות,
נזהרת שלא לפצוע אותו, והנחתי בקופסא. זאת קופסא ששמרתי במיוחד
בשבילו.

וכשנרדמתי במשמרות, היית לוקחת את ידי וממקמת אותה עליך. באותם
המקומות שלא יכולתי לבד. היית משחקת שעות, מחבקת אצבע -אצבע,
לא מפספסת, מניחה לי כתר נוצץ על הראש, ונעלמת.

לא יכולתי להגיע שוב למצב שאני רוצה משהו כל כך, בצימאון. כי
כשאני צמאה, כמו כל יצור אנושי אחר, אני חייבת לשתות. ואם אין
מקור מים באזור, ואין דרך להרוות את הצימאון הזה, פשוט
מתייבשים. כמה פעמים אפשר להתייבש באותם חיים?

ושאפת נשימה עמוקה מהשיער שלי, והבטחת: "אני אשמור את הריח
שלך.." ולא נשברת. נשקת לי רכות על הלחי, ולחשת לי באוזן:
"תשמרי על עצמך, אני אוהבת אותך." וידעתי שברגע שהחיבוק ייגמר,
ואני אסתובב, את תתני לעיניים לדמוע, רק שלא אראה, שלא אראה
שהפרת את הבטחתך.

פעם.
כשחיפשתי בכל המחוזות.
חוסר חדות.
(גם בתמונה)