|
ויאמר אלוהים ביום הראשון - "יפה הארץ, כה יפה, אך אין בה חי
לראות את יפי האגמים, ההרים והגאיות, להריח את ניחוח הפרחים
וללטף את אגלי הטל מגבעוליהם, אין יצור לטעום מפרי העץ העסיסי
והמתוק מדבש
|
אני חייבת לרוץ, באתי רק לקחת כמה דברים. אל תצאי היום מהבית.
כל היום מדברים בחדשות על הסערה. אמרו שסערה כזו לא היתה בארץ
כבר שמונים שנה. ירדתי עם שנדי כבר היום, אז אל תצאי איתה
מהבית. מסכנה, היא כנראה מרגישה משהו מהאוויר, אומרים שלכלבים
יש חוש שישי
|
מלטפת ארנב ורוד מרוט איברים, שלוש רגלים לו לארנב שלה, אבל
מיכל אוהבת אותו כאילו היה הארנב הכי פרוותי וורוד ושלם בעולם.
לפעמים כשהיא שוכבת במיטה, מחבקת את הארנב הורוד שלה, היא
לוחשת לו בסוד, שלא איכפת לה בכלל שחסרה לו רגל.
|
מברישה את השיער בהדיקות, מחייכת אל המראה, כדי לוודא שהחיוך
שלך עדיין מקרין ממך את חוויות אמש. את אוהבת את השינוי הזה
שמתחולל בפנים שלך בלילות בהם יש לך מישהו שיחבק
|
משוטטת רבות
ארצות רחוקות
מבפנים לא אוכל לברוח
|
ורק שבית את ליבי בדיבורים
ורק לגמת את דמי עם המילים
|
עד שלא נותר עוד מה לאמר,
והשתיקה מלטפת אותנו
לאור הנר המהבהב
|
ירח קט מאיר לי את הלילה
וענן אפור להסתיר אותו עולה
ואתה...אתה לא פה הלילה
|
מנסה לחשב כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהיה לי מישהו. מישהו
באמת, לא אחד מאלו שבאים ונעלמים ימים ספורים אחר כך בלי
להותיר אפילו טעם של אכזבה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
we are the ones
our parents
warned us about |
|
