|
דור רביעי של לא סופרים
היא רואה מעבר לאור המסנוור, בין הצללים שהם מעריציה, יושבים
או עומדים במועדון העשן, שלט עם תמונתה. היא צוחקת, סופקת את
כפיה ומבקשת שיתנו לה להתחיל בהופעה, הרי הם בטח לא רוצים
לראות אותה עומדת כל הערב.
|
בארבע ורבע אני מסיימת לאסוף את הטושים מהרצפה ומכניסה אותם
למגירה. נעמה התחילה לטאטא את הגן, ומרים הייתה בחוץ עם האמא
של ליאל, שבכה כל היום, ולא הסכים לנוח בצהריים.
|
והחדר כבר לא חם כשהיה, והראי שמולה מטפטף לאיטו לעבר הכיור,
טיפות טיפות של השתקפותה, שמחליקות במורד דמותה ונקוות בשלולית
קטנה.
|
אני מתפלא שאנחנו לא שומעים טלויזיות מהדירות בבניין. רק עופרה
חזה מסיימת את השיר. ואחר כך שקט, שקט מוחלט.
ושוב אנחנו במרפסת, מסתכלים על הרחוב, והמכוניות ממשיכות לנסוע
כאילו כלום, עדיין בדרכן הביתה. והאישה עם המסיכה שלי כבר
בכיכר מסריק.
|
והאחות ההיא, שמלכה לא ממש זוכרת מי היתה, ודאי סיפרה לאחות
אחרת, ולרופא זה או אחר, וכך עד סוף המשמרת כבר באו כולם
להיפרד ממלכה ולאמר לה שהיא תהיה חסרה, שמי היה מאמין שהיא
באמת תקום ותלך יום אחד, אחרי ששבע שנים היא מצהירה שהיא תעזוב
ברגע שתוכל.
|
רק אחרי הצהריים היא הגיעה הביתה. כל הפנים שלה היו נפוחות,
והיו לה שני חתכים ליד עין ימין. היא בקושי הצליחה ללכת מהדלת
אל הסלון. רציתי לחבק אותה ורציתי לנשק את החתכים בעין שלה.
רציתי שהיא תגיד לי שהיא מצטערת ושהיא תחייך אליי אבל היא לא
עשתה את זה.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
לכולם יש משהו
להחביא חוץ ממני
ומהקוף שלי.
-ג'ון לנון |
|
