|
אברהם נולד עם זריחת השמש של בוקר יום שלישי,
י'ז ניסן תשל"ד (9 אפריל 74), במדבר הבאר-שבעי.
כותב מאז גיל 22 ליומן במגירה. ב- 2002 החל לפרסם
יצירות בדפיוצר ב 'במה'.
מתפרנס ממלאכה חברתית באופקים, ריפוי במגע והרצאות
בנושא חינוך ביקורתי.
חיים אלוש היה הקצב השכונתי שלנו. הייתי בן 7 כשזה קרה. למרות
שהייתה זו חופשת הקיץ ולא הלכנו לב"ס עדיין התעוררתי ב 05:00
כבכל בוקר וכרגיל, עזרתי לאימא להדליק את האש בטבון שבמרכז
הבית ולהכין לאבא תה חם.
|
אהיה בשבילך
את בשבילי
יחד בשבילי חיים
|
בריאת יום חדש
זיכרון חג בחורבן
מחפש להחליף סוכה
בתקווה להרגיש מניין
|
למצוא את הדרך שלך להוציא
רגשות כעסים סערות במוביל הארצי
|
אש מים
אדמה ואוויר
טוב ורע
אני בוחר בחיים
|
להוויה חגיגית.
אשרי וטוב לי.
|
כדאי שתאמיני
מה שתרצי יקרה
אל תפחדי מהמוות
בלעדיו
אין חיים
|
נקודות מעורך
מציירות לי גופך
רגלייך נחשפות לפני
|
חוט דקיק עדין ורגיש
תופר את קרעיי שפיותי
|
פוקצ'ה טרייה חמה
פרוסות בקר צלוי
נוטפות פסטו
מונחות על ממרח אגוזים
|
לצבוט את הפטמות הרזות שלך
ללטף שערך השחור
|
באמבט שמן זית
נשטוף רחמים עצמאים
|
להסתכל קדימה, להרים ת'ראש.
לא להתייאש, לחייך.
|
יסוד היצירה
רשות להשתמש בתמונות שאני יוצר
|
'כאן בוכים באושר אבי ועצמו'
כמו שלט על דלת בכניסה לאבל אימו
|
היורה שטף כולי
אדמת הלס החלה נושמת
חזקה מוצקה
מאחה את סדקי הקיץ
מריח את בא החורף
|
פה זה מתחיל או פה זה נגמר
אם כל ההתמכרויות,
ההתמכרות האמיתית,
ההלקאה העצמית.
|
היה לי פעם נר.
נדלק בארץ רחוקה
מזרחית לאל-קוץ.
|
העיניים פקוחות והגוף
מרגיש קרקעית בכפות הרגליים
|
חוץ מזה שאת אישה
את גם תמיד בן-אדם
|
רכבת נוסעת תחנה אחרי תחנה
שדות ירוקים עצים ופרחים בעונה
צופים וצופות בטקס פתיחת השנה
וילד קטן עצמאי יושב מקופל בפינה
|
טלפון ממך יכל להפיל אותי
ולי כבר אין אלוהים
יורה לעצמי ברגל
ושוטף באקונומיקה את הפצעים
|
משתדל לנצל את החושך
להפוך הבידוד יתרון
|
כשממש ממש עצוב לי
כבר אין לי ברירה
מוציא היומן מתוך מגירה
|
אין לי שום מרק על האש
וכולי עולה בלהבות.
|
מקבל מתנות ואז הן הולכות
ומשאירות לי פתק קטן,
בתוכו כתוב: עכשיו אתה.
|
הגננת שומרת עלי,
משאר הילדים האלימים.
הם כל הזמן מפריעים לי לשחק.
|
נרקומן שלא נגמל
וכבר מזמן מחוץ לכלא
מזריק, שותה, מסניף, בולע
מסם הרחמים העצמיים.
|
לעוף בזמן להפגש
עם העבר,
לשתות כוס תה
עם העתיד
ולהרגיש.
|
אני ואת במיטה
צלחת מלאה ברצועות מנגו
|
מקבל כזאת
מכה בביצים
בכל פעם שאני חולם.
|
רווח, הצלה ופינוקים קטנים
לי ולכל ישר אל
|
עשיתם פעם אהבה עם הצל שלכם?
|
במקום להשתחרר ולהמריא אל-על אני מתעקש לראות את המילים לפני
שאני כותב אותן, רוצה לשמוע את המשמעות לפני שיוצא לי להרגיש
אותה
|
חיכיתי וחיכית.
השמנתי. התבשמתי. אוננתי. הזדיינתי. נזרקתי לשוליים.
התיישבתי בתעלות הביוב שילבתי ידיים ורגליים.
|
מה שאנחנו צריכים זה ללכת קדימה. לא לאחור. לפתח, לשכלל, לחשוף
החוצה את כל האור והטוב שבאהבה.
|
עצבות מחוסר שליטה. הבנה אמיתית שאין לי מושג איך היום שיתחיל
בבוקר יראה. אין לי מושג איך השבוע הזה יתנהל, מה יהיה לי
ברשימת ההצלחות וכמה רגעים של יצר-הרע יזדמנו לי בימים
ובלילות.
|
עוד לא החלטתי
אם החיים הם מתנה גדולה
או שהם סוג של עונש.
|
הפסיכולוגיה היא לא יותר משפה
|
את רק נהנית על חשבוני
בלי שום דבר מיני
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
יעל הכוסית
היתה כאן
גם בתאריך
24.12.04.
יעל הכוסית,
שבד"כ כותבת על
אחורי הכסאות
באוטובוס אבל
היום היה קריסמס
וכל החברות שלה
הלכו למסיבה
ובכלל אין
אוטובוסים בשישי
בערב אז היא
מפתחת חיים
וירטואליים
במקביל. |
|
