|
איך הגעת למסקנה הזאת?
כי... כי ברגע שאנחנו גדלים אנחנו מאבדים את התמימות, את
האופטימיות אמונה בהכל...
בקסם, ובאגדות...
אפילו בעצמנו...
אנשים רואים או שחור או לבן, ובד"כ לובשים גוון של אפור...
זה נוראי בעיניי.
הגעתי למצב שאני מפחדת לגדול
|
זה היה אז כשהוא נכנס. יישות זוהרת, מסנוורת. בדיוק מה שהיא
חלמה - סטייליסט שזוף בסוף ספטמבר, מחומצן לשעבר מה שיוצר משחק
צבעים בראשו, חיוך של מיליון דולר
|
"אסף... מניינים, איפה אתה?"
-"בבית... ואת?"
"בערך ליד הבית שלך..."
-"מה?! מה את עושה פה?"
"הייתי אמורה להיפגש עם ניר... אבל הוא לא עונה לי.."
-"אה,תני להבין, אני תוכנית הגיבוי?"
|
"איפה את?"
-"אצל גיא..."
"את כבר פה ולא צלצלת?? אוקיי, הבנתי..."
-"לאאא... הייתי חייבת לדבר איתו.."
"לא יודעת אם אני רוצה לראות אותך עכשיו, אני פגוע"
-"חחח נוו.. אני רוצה לראות אותך. אפשר?"
"נראה, אני אודיע לך עוד מעט אם אני יכול".
|
"מה אתה עושה פה??"
-"מה שאת עושה פה..."
|
בזמן שחלצה נעליים, עבר במוחה השם אסף.
היא גיחכה בזלזול, ונכנסה לביתה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רוב אלו שיקראו
את הסלוגן הזה
הזה לא ירגישו
שיש בו משהו
פגום.
ויש.
תקראו שוב. |
|
