|
הרמתי בכעס את המבט כדי לראות מי האדם שבאשמתו איבדתי את האבן
שלי, וראיתי אותו... הסתכלתי בעיניים הכחולות שלו ולרגע שקעתי
בהן.
פתאום קלטתי שאני עומדת ובוהה באדם שאני לא מכירה...........
|
אנשים מסתכלים עליה מוזר פתאום. היא לא יודעת למה, ומניחה שבטח
זה בגלל הגופייה שלה. לא, לא קר לה, תודה ששאלתם.
היא ממשיכה לכיוון הדשא, ילד עם עיניים ירוקות מצביע עליה
ואומר משהו לילדה עם צמה. היא יודעת שזה עליה, ומסיבה לא מובנת
זה לא מעצבן אותה הפעם
|
לא צריכה ממך כלום.
אז לא נישאר ידידים. אז גם הזכרונות היפים צבועים באור
מעכיר....
אז המלים שאמרת איבדו מעצמתן...
רק בקשה אחת יש לי אליך... בקשה אחת, אחרונה... בחיי שאחרונה.
צא לי מהחיים!
|
בתוכך מתחוללת סערה.
גלים של דמעות שמבקשות לצאת.
אבל את סוגרת אותן בפנים.
מציפה את הלב בדמעות.............
|
המגע הרך של הנשיקות שלך,
החיבוק העדין, המבט האוהב,
המלים שיצאו רק מהפה שלך,
תמיד ישארו אצלי בלב.
|
היד שלך מלטפת, שלי מצטמררת.
והרגע מושלם,
כמו רגע בסרט.
הרוח מלטפת לי את הפנים,
היד שלך את השיער...
|
ואני מתחיל לקלוט...
שאת לא שלי.
אבל אני לא רוצה.
|
לא נראה לי שמישהו מאיתנו השלה את עצמו שנתאהב אחד בשני... או
שבאמת יכול לצאת מזה משהו רציני. באותה מידה גם ידענו שהידידות
הכ"כ מיוחדת שלנו לא תפגע מזה, כי זה אנחנו... אז פשוט זרמנו
עם זה... אמרנו שנהייה ישירים - והיינו, בעיקר אתה, אני
חושבת... זרמנו בידיעה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כן, אני יודע
שזו צורת האמנות
הנחשבת ביותר
בימינו. הגסות
הזו, שהיא תמיד
הגדולה ביותר
האפשרית ושמושגת
במאמץ הקטן
ביותר
האפשרי...
ולא תאמינו כמה
שניסיתי לאהוב
את זה...
אבל פשוט לא
הצלחתי.
אחד שרצה להיות
סנוב של סלוגנים
קצרים. |
|
