|
זר פרחי אדמה מחייכים
נושקים אהבתי לך
אוסיף לי משא
|
להאיר ת' עולם
מפינה אפלולית
|
נטיפי יהלום על צווארה ענדו היום
ועיניה דמעה
|
כעדת נחשים מתפתלים על משמר.
גבוהה, על עקב, אהלך ואשקיף
|
מיל ומילה כמו פזמון לי, שטיח
ימים ארוגים לך בשלל
|
מצייר מול עיני שביל עקלתון
יורד אלי ואדי, גבר
|
כנטיפי יהלום זוהר, כמו מרצד
|
נשים ערומות בעינים טרוטות
מזרים לך מילים וכאילו הדיו משעה לשעה
|
שקוסמת יוצרת מילים לתוכנו
והייתה שם עומדת, על חוט התיל כמו עורב
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אז ככה: יהיה חג
כזה שבו יבוא
איזה איש שמן
בפיג'מה אדומה
על מזחלת שלג
מעופפת. הוא
יכנס לכל בית
דרך הארובה
וישים לילדים
מתנות בגרביים.
חוץ מזה כולם
יטעו עצים בתוך
הבית וישימו
עליהם כל מיני
נצנצים.
עכשיו תגידו לי
שזה שהמציא את
הכריסטמס לא
הוריד ראש לפני
שבא לו הרעיון.
האדמו"ר רוצה
מתנות בגרביים.
(ולהוריד עוד
ראש) |
|
