|
אט-אט נמוגה
מטושטשת ורחוקה
לא יכולה - להיות ברורה
|
ונוס ירדה לארץ
מתהלכת היא בין הבאים והשבים
מבחינה היא בכולם, אין המקופח ממבטה
אך בי, המביטה בה אך מבעד לזגוגית, אינה מבחינה
|
ואולי זו רק אני,
שרואה אותה כך,
הורסת מלכות ישראל.
וכאשר באה על סיפוקה,
לא מביטה לאחור,
לעבר ההרס שהותירה אחריה.
|
ביקשתי אהבה,
להיות מאושרת,
וכמו כל ילדה שהיא נסיכה של אבא -
כבר ראיתי נסיך כהה רכוב על סוס לבן.
|
ובעצם, את לא כל כך יפה.
עינייך היפות כבר אינן מסתירות נפש עמוקה ורגישה,
כי אם את ריקנותך.
|
רק לאחר מותך,
יכיר בך העולם.
אך יכיר הוא רק ברוחך ובצלצולים.
רק בצלילים והקולות שנותרו.
|
יורדת מן העננה,
אל תוך שפתייך.
|
מבטי עורג
אך אתה עומד עיוור
מבטי נופל
ושלך הופך קודר
|
הוא עצר את ריקוד האהבה,
המעגל המושלם נקטע.
|
תמיד מתבונן,
או שמא בוחן,
את מעשיי השפלים.
מתבונן ובוחן.
|
שעה מוזרה של קור בחושך,
אך האויר שנושמת אני עוד מלא באובך,
מסופת החול האחרונה שהיתה,
אשר חיסלה כל פינה ירוקה שבדרכה נקרתה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יאללה, מה אתה
חושב שאני
אידיוט?
קומיצה בשאלה
רטורית לשוטר
שהורה לו לעצור
בצד. |
|
