|
פעם נגעתי בשמש
ונכויתי
לא מהשמש-
אבל אחרי שאתה נוגע בשמש
מקפיא מאוד לחזור לאפלה.
|
כבר נלכדה סקרנותי, כאדם פוסט מודרני העוסק בשאלות של זהות
ומשמעות וכך הספרון משיג השג חשוב במכירת העמדה התאולוגית שלו.
מתוארת בהמשך עמדת המדע לגבי סוד התודעה האנושית, כלומר שהכל
כימיקלים.
|
גמד, שרץ ברחוב, לבוש בבגדי אומפה לומפה, זה דבר מצחיק.
אנשים שקופצים לתוך קקי, זה דבר מצחיק.
אנשים שאוכלים את הקיא של עצמם ומספרים בדיחות רקטום, זה דבר
מצחיק.
|
ליוגורט מסוים, זה לא משנה לצורך העניין איזה אז לא אעשה פה
פרסומת, הצמידו בטלויזיה את השיר המפורסם של חבורת מונטי
פייטון "allways look on the bright side of life"
|
כשהמוכר שואל אותו מה שלומו, הוא שואל אותו בקול עייף אם לא
נמאס לו להיות צבוע. בהמשך הוא נוהם כחיה, או שמא חכם זן
ולבסוף הוא צועק שנמאס לו מהכל, כי העולם הזה הוא חרא, כל
האנשים צבועים וגם המוכר חרא ואם הוא רוצה לדעת מאיפה מגיע כל
החרא בנשמה שלו...
|
דודו גבע היה בן 55 במותו הפתאומי. יצא לי להתפעל מהרוח הפרועה
של יצירתו, שמשלבת בין קו ילדותי וגיבורים מגוחכים במתכוון
לביקורתיות חסרת פשרות כלפי הדת והממסד והצגתם כאטומים, כשיצר
ב"מעריב" את אחד ממדוריו הסאטיריים
|
בשנת 1980 ניגש מארק דיוויד צ'אפמן לג'ון לנון וביקש ממנו
חתימה. לנון נענה לבקשתו ושאל אותו אם הוא רוצה עוד משהו.
צ'אפמן הנסער, שברח מאשפוז כפוי, שלף את האקדח וירה בו.
|
אמרתי בטלפון למוני יוסף, מנהל תאטרון עכו, שגיבסון הפנה אותי
אליו, אז הוא שלח אותי לראיין את סמדר ירון, יוצרת ההצגה
"משאלה מכוכב".
|
יש לכן זכות לעשות בדיוק מה שגברים עושים, אתן אפילו יכולות
להיות כוחניות כמו המאצ'ו מהזן הישן, אבל בעיניי זה חבל כי
מעולם לא אהבתי את הזן הזה במיוחד.
|
הגיעה העת למהפכה, והמהפכה תפרוץ מלמטה. אולי מהאתר הזה, אולי
משיבוש פרסומות כמו שקורה בחו"ל, אולי בשיטות שונות וחצי
לגיטימיות של מרי אזרחי. אחרי הכל, יש זכויות שצריכות להיות
מובנות מאליהן ואם האזרח היצירתי לא מקבל זכויות כאלו, מן
הראוי שיגנוב אותן.
|
מה קורה כששמים במטבח אחד שף הזוי ושרוט על כל הראש ובמאי
סרטים זועף ונרגן? כנראה משהו בסגנון "הזוג המוזר" רק בדוקו,
אבל האמת שזה לא סוף הסיפור.
|
ארתור דנט קם ליום רע במיוחד. עומדים להרוס את הבית שלו, כדי
לסלול כביש באותו מקום. אמנם היה אמור להישלח אליו מכתב התראה
כדי שיוכל לערער על ההחלטה, אבל המכתב לא נשלח אלא נשאר נעול
באיזה מחסן שהדלת שלו נעולה ועל הדלת שומר נמר.
|
"נראה שהדגש המכריע הוא על לימוד ציות במקום חשיבה אחראית, על
השתלבות והתנהגות מקובלת במקום על עצמאות ויצירתיות. אתם
גורמים לכך שקשה מאוד להיות אדם שחושב באופן עצמאי, וזה קשה
במיוחד לאנשים צעירים."
|
ייאמר לזכותו של חיים אתגר, שהוא ניסה להיות רציני לפחות פעם
אחת בראיון ההוא, אך ללא הועיל. הראיון היה מחויך ואף מבודח
והנה קיבלנו מנה מרוכזת מכישרון החיקוי של גדי, אז תגידו לי
למה זה טוב?
|
היעדרו של חוט שדרה מוסרי של ממש למין האנושי די בולט כאן,
בתסריט הקודר הזה, שבו מספר עקרבים בכסות מהוגנת עוקצים אחד את
השני עד שייוותר רק אחד מהם, שגם כן יקבל את עונשו.
|
"שלא יקשיבו לי, העיקר שצעקתי את מה שהיה לי לצעוק. אתה מזכיר
לי מישהי שדיברה אתי על זה שהצעד שאני נוקט בו איננו מקובל או
מכובד. אני אומר - לעזאזל עם מקובל!!! לעזאזל עם מכובד!!! ככה
לא מארגנים מהפכות!!!
|
אנשים חושבים דבר מסוים עקב אנשים סביבם שחושבים דבר זה או
אחר, אנשים רוצים שמישהו ירצה בהם למרות שאינם רוצים אותו כלל
וכלל, כתוצאה מכך הם יוצרים לעצמם זהות שקרית שבנויה על בדיות
וסבורים שהם ראויים לעצמם ולכאב שהם חווים.
|
אדם ברוך רואה ראייה כוללת ורחבה את העניין שעליו הוא כותב,
מזווית פחות אישית. גם כאשר יש לו אבחנה - היא לרוב לא נקיטת
עמדה כי אם חשיפת הסאב-טקסט של אדם זה או אחר.
|
ומה הקטע עם הילד על הסקייטבורד שיוצא מזה בסוף? אם אחליט
לדפוק לאיזו פקאצה את הראש במחשב, אני אהפוך להיות ילד והיא
תהפוך לפדופילית?
|
היה לי פעם ויכוח עם שי ידידי הטוב, האם הספר שאני עומד לכתוב
עליו פה הוא הספר הגאוני ביותר בעולם או אוסף קישקושים
יבבניים. כמה שאני צפוי, אבל דעתי היתה האפשרות הראשונה.
|
תכנית הבידור הלילית, המוצגת שם, כמו גם הפוליטיקאים שנכתבו
מוכרים עד גועל, מעוררים לא רק אמון בידו היוצרת של הסופר, אלא
גם תחושה קלה של ביקורת על החברה האנושית.
|
בסצנה מסוימת, שהיא השיא, משחק האביר שחמט אל מול המוות. הסצנה
הזו מפורסמת ונעשו עליה מספר פארודיות.
|
פראצ'ט מאוד חכם בדרך שהוא מייצר דמויות שניתן להזדהות איתן,
עם מזיגה נכונה של גבורה וחולשת אופי- אבל גם יודע לצחוק עליהן
ולהציג אותן באור מגוחך, כי התחושה הבאה מהדמויות כתוצאה מכך
היא דווקא יותר חיה ומרתקת
|
מעניינת ביותר העובדה, שהאדם אשר מפגין חוסר שפיות גדול ביותר
בסדרה, הוא הפסיכיאטר, שלעומתו ולעומת האובססיות שלו צדיקוב
וערכיו בוהקים כיהלום של שפיות.
|
אם תרצו לדעת מדוע לצפות בסדרה, יש לי שתי מילים עבורכם - ליזה
סניידר.
|
לשאלה שצצה לרובכם בראש, איך נראה מוסף תרבות המיועד לקהל עם
זיקה ליהדות, התשובה המפתיעה היא: טוב יותר.
|
הראיתי את הספר לפסיכיאטר שלי והוא שאל אם זה לא נראה לי קצת
זול, האנשת דמות האל בצורה כזו. ואכן כן, אין שום מובן לעובדה
שהוא מתגשם כל הזמן, אבל גרוע מזה, אין שום מובן לעובדה שדמותו
פועלת כבן אנוש ומסתכלת על בני אדם קצת כמו בן אנוש בודד.
|
כשקראתי בספר זה, "סיינפלד ופילוסופיה", אותו אסקור הפעם,
כשאפילו שם הסדרה "סיינפלד" מזכיר משהו פילוסופי, הבנתי שהספר
כבר עבר את שלב הכתיבה המגמתית, הם פשוט החליטו לחפור עמוק כדי
להוכיח טענה ויהי מה. מה שלא אומר שלא השתכנעתי. בערך.
|
הבחורה מעוררת השראה ומעודדת אנשים להרגיש טוב עם עצמם - וסוף
סוף לא מדובר בקריקטורה של שמנה, בפרה לבושה מזעזע ששואבת
יוגורט דיאטטי, אלא במישהי אנושית.
|
פרסומת רעה. פונדמנטליזם מערבי מוצג שם. גם לי אין תמיד זמן
לארוחת בוקר, אבל אני לא גאה בזה והופך את זה לדרך חיים.
|
קודם כל, האתר מעוצב בצבעים עזים, שחור ואדום לרוב - ומושך את
העין. העובדה שמדובר באתר מעמיק ורציני בכלל לא סותרת את
העובדה שהוא מושך ויזואלית.
|
הצגת היחיד של סמדר יערון, בבימוי משותף שלה ושל הילה גולן,
היא כל דבר חוץ מערב רגוע בתאטרון- מטריד, קשה לעיכול, סוחף.
|
המוזיקה שאנחנו צורכים ויוצרים אומרת משהו עלינו. משהו עצוב,
אבל משהו שצריך להיאמר - הרהור
|
זה לא קרה לי מיד בתחילת ההופעה, אבל המופע של טרוי כבש אותי
בסופו של דבר...
|
בקיצור, שעה נינוחה של תרבות, לאנשים שהתייאשו מערוצי הקליפים
המסחררים. שעה של שיחה, לימוד והומור. הרבה הומור.
|
ובתוך המקום הזה היתה עמדת אינטרנט חינם, שהקימה חברת הכבלים
מתב. גלשתי שם שעות, מתנתק מהריקנות ומהאפרוריות של קיומי
ומתחבר למקום של ביטוי עצמי ושל דמוקרטיה אמיתית שלא קימת
בחוץ...
|
אם אולריקה חוטפת חמשירים סקסיסטיים על חשבונה, ג'וני וגאס
חוטף בדיחות על חשבון המשקל שלו, אף אחד לא יוצא נקי מהסיפור.
במובן הזה ניתן לומר שהם לא סקסיסטיים, הם שוויוניים.
|
כל אחד שיש לו דקה משעממת ביום, יכול להפליץ כמה מילים שבא לו.
ופה מדובר באתר בלוגים, מה שאומר שאין שום אפשרות לסינון, כל
הגיג או אבחנה, משעממים ככל שיהיו, עולים לרשת.
|
לפני הכל, אני מפנה אתכם שוב להציץ ב"האמת העירומה" ולהתרשם
ממייקל מור, במאי הסרטים, שמשתמש בכלים הכי ממוסחרים כדי להאבק
במיסחור ובמיינסטרים, האיש, שיצר את המותג סאל פירו, דמות של
מאפיונר איטלקי, שבא בשם התוכנית להיות גובה חובות של
תאגידים...
|
ולכן, אחד ועוד אחד יכולים להיות שווים אחד. ועוד אחד? גם כן
אחד. אז תרגילים מתמטיים יכולים להניב תוצאות שונות מהמצופה
כשחושבים עליהם מזווית שונה. החיים יכולים להיות בעלי הגיון
שונה משחשבנו. יכול להיות שהחשבון של היצורים דמויי הטיפה נכון
גם לגבינו, כי יכול
|
מכאן שבעצם קיומו האפשרי אלוהים לא יכול להיות קיים, כי
האינסוף הוא בעצם כלום בעצם הגדרתו כאינסוף, כי אין משהו שניתן
להציב מולך או חיצונית לך, אין כלום חוץ ממך במבט פילוסופי
מסוים...
|
אם תשאלו איזה ברנש שפגשתי, שדי מתעניין בפיזיקת הקוואנטום,
האימרה בה פתחתי הגיג / זיון שכל זה (מחק את המיותר) די נכונה,
אבל בשום אופן לא בצורה בה אנחנו חושבים.
|
אם הכל בא מתוך האינסוף חסר הזמן, אז תמיד יהיה חלק בכל דבר
ששואף לאחדות עם האינסוף. או כפי שאומר טולסטוי, הרגש הדתי הוא
רגש המבטא את היחס שבין הסופי לאינסופי.
|
וכל מושג החטא תופס פה תפנית מכאיבה - אין לזה משמעות, אין
לכלום משמעות, הלוואי שהייתה לזה משמעות. אנחנו משלמים גם מבלי
לבצע חטאים, בעצם העובדה שאנחנו גרים ביקום מנוכר שכזה. הדבר
היחידי שמעניק מעט אופי לחיים האלו הוא כעס על אלוהים, התרסה
מרדנית כלפיו.
|
תדמיינו שוב את אותו צייר. אם הוא באמת משקיע את כל כולו
בציור, בסערת הנפש האופיינית לאמנים, בשלב מסוים הגיוני שהוא
יפסיק להפריד מנטלית ולשים גבולות בינו לבין הציור, יהפוך
להיות "אחד עם הציור", כמו אימרת הזן ההיא שהפכה לקלישאה.
|
תמיד יכול להיות שזה לא מדויק, לפסול ככה את הרעיון של גלגול
נשמות אישי, אחרי הכול גם הרעיון שאני אותו אדם שהייתי אתמול
הוא בדיה ועדיין הוא מעניק משמעות לחיי.
|
כמו שמבחינת האינסוף הנצחי, שאנשים מסוימים מעדיפים לקרוא לו
אלוהים, אין עבר ועתיד, כך שלא תיתכן בריאה כי הכל קיים לנצח
והזמן הוא אשליה, כך גם בעיניו של אלוהים אין טוב ורע, לא אכפת
לו אם נרצח למשל.
|
האווירה שבשיחה בין שני אנשים ספוגי אינטלקט פשוט מענגת עבור
הצופה המעמיק, שמחפש את התמצית המיוחדת ההיא שאפילו בתכניות
תרבות אחרות אין במידה כזו.
|
כך גם ויקטור פרנקל וספריו שעוסקים בנושאים דומים לנושא בספר
זה. אני כלל לא בטוח שהסכמתי איתו שהמשמעות קיימת ולא ממציאים
אותה, אני גם סבור שפה ושם הוא לוקה בפלצנות ובמטיפנות דתית,
אבל דרכו לחיות את החיים מעוררת השראה.
|
למה התרנגולת חצתה את הכביש? כדי להידרס ולא לקרוא את הספר, כי
הוא כל כך משעמם! יש לי ים של בדיחות כאלה)
|
במקום ענישה והפחדה, יכלו הגורמים הממסדיים להיות יעילים יותר
ולנקוט בהסברה מאוזנת. להגיד שסמים פוגעים בחשיבה, להזהיר
אנשים צעירים לא לחשש ולנהוג בו זמנית. וגם במערכת החינוך יכלו
לנהוג כך
|
רסקולניקוב הוא סטודנט לפילוסופיה, שסובל מבעיות כלכליות
ומבעלת בית רגזנית, שמעלה תיאוריה בשיחה הגותית עם חבריו, לפיה
כל הדחפים המוסריים שלנו נובעים מפחדים ואילו לא היינו מפחדים
להיתפס, לא היינו נמנעים מלרצוח.
|
מצידי, תתרגמו גם את "מיין קאמפף" לעברית, אבל תוותרו על
הפלצנות והיחס האוהד לדברי שטנה. אחרי הכל, גם מניפסטים של
שנאת גברים הם, כפי שהגדירה אביטל רונאל, "חסרי בושה". אז תודה
רבה, אבל לא הפכתי לעד כדי כך פוסט מודרניסט...
|
אחד לא חשוב, מבקר קיקיוני ששם משפחתו הוא, כמדומני, שניצל,
קרא למייקל מור בדרן טלויזיה ודוקומנטריסט נחות קמעה.
אז כתב. זה נכון שמייקל מור אוהב להגזים, כמו המארב שערך לעורך
דין, שכל פשעו הוא שייצג את חברות הטבק, כאילו לחלאות לא מגיע
ייצוג משפטי.
|
סארטר היה פילוסוף צרפתי, ממנסחי האקזיסטנציאליזם האתאיסטי.
כמו כן, כתב מספר ספרים ומחזות. הספר הכי זכור לי הוא "על היש
והאין". הוא היה בן זוגה של הפילוסופית הפמיניסטית סימון
בובארי, במעין יחסים פתוחים, בהם נהלו שניהם רומנים גלויים
מהצד, אצלה היה אלבר קאמי,
|
הבוס רודה בו, הוא חי באזור ספוג כימיקלים מזיקים, בנו סובל
מנידוי חברתי בשל מעמד ומראה ונאלץ להסתובב עם ילדים מעוותים
כמותו, אחת מהם דומה לקרפדה וממש אוכלת זבובים.
|
לא משנה אם מדובר בתקריב של פרצופו החולה של הכלב הבלתי מגולח
ושיניו הרקובות, או בתקריב גרוטסקי של פניו המתפרקות של איש
זקן, או בפרק שסטימפי מתחתן עם עוף, מדובר בסדרה ממש מצחיקה
וביזארית
|
פעם הייתי בקורס בנושא גסטרונומיה, כשטסתי לחו"ל עשיתי שם
עבודה בנושא אוכל וצילמתי תמונות... הנה תמונת השער, כנסו גם
לקישורים...
|
הנה השער לעבודת הגמר בקורס לגסטרונומיה, אחרי שיפוץ
|
אני מביט בו
והוא חושף שיניים
מבעד לתכלת
כי הוא קיים
|
הנה הגרסה המקורית של "הצד האפל שלי"
מקווה שתהנו
|
את זה תליתי בחדר המדרגות
ביום הולדתי
למרות ששום תחפושת לא היתה
|
הנה סבא ז"ל
מסתכל עליי מלמעלה ומחייך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אולי תפסיקו
לצלצל ולהגיד
"חג שמח!"
זה אולי חג, אבל
הוא לא שמח!
הפודלית, מה? |
|
