צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הם שידעו ייסורים והתקיימו מענווה, הלא ידוע שאת שם, מחפשת
חברה דומה...

הוא קרא לי נערת השדות - ואהבתיו
יד אחת על מותניו, השנייה מוחה את זיעתו מהמצח שתלתלים חומים
דבקו אליו בעודו מביט בגאוות פרי עמלו: תריסרי כבשים יצרו לו
עדר מפואר מאין כמוהו ואף צמרו של העדר היה למשל ושנינה בקרב
השווקים.

הם מקללים ומעליבים אותה, ומכאיבים לה, מתנהגים בגסות בלי
התחשבות כלפיה, ומצפים שנוכח זאת היא תהיה מוכנה לתת להם
להבקיע את הדרך או להוציא אותה בפיתויים ואיומים

ממני, חתום באהבה
הבטחה על נייר מכתבים מהדורה שנייה,
כמו רומן בכריכה רכה
מישהי תמיד נעזבת כשאת בוכה.

להתעלם
להפקיר
המנוחה מעייפת

בפעם האחרונה שבה פתחתי עיניים, עוד זוכר אני; בוקר

הזכוכית השבורה משקפת עשרות חציי אמיתות,
ורק השקר שנראה כול כך יפה סובב אותם

[זה] משחק מחבואים פרטי
התקפלות ונסיגה
עברו כבר כמה מחזורים
מאז שמצאתי את עצמי לאחרונה.

והכוכבים מחייכים, או כוכבים יפים שלי, אתם כול כך צמאים.

זוהי אהבה נמהרת,
פורצת סכרים שמטפטפים בעדנה
ונעלמת בזריזות עם הסופה הבאה.

רק תן לי לנסות
לבדוק איזו תחושה יש לרגליים האלו

וידך הקטנה בידי, מתרחקות בריצה מהבית

היא מחכה, לא לך, לעצמה

יש משהו בצרחה, של החטופה הקשורה למיטה
שממריץ את כל החושים, שמווסת לי את האדרנלין
אל תוך עיניים שנצרבות כשהיא עוד זוכרת
איך זה לבכות כאשר...

ילדות יפות גוססות הלילה,
לא נעים להן להיזכר
איך הן חיפשו את הורידים
על עור כל כך חיוור.

ותפרוס הזקנה את הקלפים, ויספרו מילותיה רעה
יחווירו פניו של האיש, מוחו יזעק במצוקה,
ומילותיה כמזמור מתים עתיק, שיר אבל בין הקברים

שערה לובן קצף הים,
עיניה כהות כשמי סערה

פסעתי בשחרית הרקיע
ואבי האורן רשרש בענפיו,
"לאן את נכספת, ילדתי?"

ואולי את יודעת איך עוברות להן הדקות
כאשר דמעות ומחוגים רועדים ביחד
עד שנשארת רק הצצה חטופה
בלוח השנה.

בקוסטה דל סול,
הוא יודע שהשעשוע הוא רב
גופות חשופים סרוחים להם בנחת
על חולות של זהב

יש משהו מתוק, בצד השני, באותו מקום
שאותו הן אף פעם, לא באמת מבקשות בקול

תתכונני, תתכונני אישה,
תגני על הבטן הרכה הזו שלך,
מהזאב המאוד מאוד רע.

פעם אמרו,
ישנו משהו בשדה החמניות שצומח על חיי אחרים
ועם הריח כולם חולפים.