|
הם שידעו ייסורים והתקיימו מענווה, הלא ידוע שאת שם, מחפשת
חברה דומה...
|
הוא קרא לי נערת השדות - ואהבתיו
יד אחת על מותניו, השנייה מוחה את זיעתו מהמצח שתלתלים חומים
דבקו אליו בעודו מביט בגאוות פרי עמלו: תריסרי כבשים יצרו לו
עדר מפואר מאין כמוהו ואף צמרו של העדר היה למשל ושנינה בקרב
השווקים.
|
הם מקללים ומעליבים אותה, ומכאיבים לה, מתנהגים בגסות בלי
התחשבות כלפיה, ומצפים שנוכח זאת היא תהיה מוכנה לתת להם
להבקיע את הדרך או להוציא אותה בפיתויים ואיומים
|
ממני, חתום באהבה
הבטחה על נייר מכתבים מהדורה שנייה,
כמו רומן בכריכה רכה
מישהי תמיד נעזבת כשאת בוכה.
|
להתעלם
להפקיר
המנוחה מעייפת
|
בפעם האחרונה שבה פתחתי עיניים, עוד זוכר אני; בוקר
|
הזכוכית השבורה משקפת עשרות חציי אמיתות,
ורק השקר שנראה כול כך יפה סובב אותם
|
[זה] משחק מחבואים פרטי
התקפלות ונסיגה
עברו כבר כמה מחזורים
מאז שמצאתי את עצמי לאחרונה.
|
והכוכבים מחייכים, או כוכבים יפים שלי, אתם כול כך צמאים.
|
זוהי אהבה נמהרת,
פורצת סכרים שמטפטפים בעדנה
ונעלמת בזריזות עם הסופה הבאה.
|
רק תן לי לנסות
לבדוק איזו תחושה יש לרגליים האלו
|
וידך הקטנה בידי, מתרחקות בריצה מהבית
|
יש משהו בצרחה, של החטופה הקשורה למיטה
שממריץ את כל החושים, שמווסת לי את האדרנלין
אל תוך עיניים שנצרבות כשהיא עוד זוכרת
איך זה לבכות כאשר...
|
ילדות יפות גוססות הלילה,
לא נעים להן להיזכר
איך הן חיפשו את הורידים
על עור כל כך חיוור.
|
ותפרוס הזקנה את הקלפים, ויספרו מילותיה רעה
יחווירו פניו של האיש, מוחו יזעק במצוקה,
ומילותיה כמזמור מתים עתיק, שיר אבל בין הקברים
|
שערה לובן קצף הים,
עיניה כהות כשמי סערה
|
פסעתי בשחרית הרקיע
ואבי האורן רשרש בענפיו,
"לאן את נכספת, ילדתי?"
|
ואולי את יודעת איך עוברות להן הדקות
כאשר דמעות ומחוגים רועדים ביחד
עד שנשארת רק הצצה חטופה
בלוח השנה.
|
בקוסטה דל סול,
הוא יודע שהשעשוע הוא רב
גופות חשופים סרוחים להם בנחת
על חולות של זהב
|
יש משהו מתוק, בצד השני, באותו מקום
שאותו הן אף פעם, לא באמת מבקשות בקול
|
תתכונני, תתכונני אישה,
תגני על הבטן הרכה הזו שלך,
מהזאב המאוד מאוד רע.
|
פעם אמרו,
ישנו משהו בשדה החמניות שצומח על חיי אחרים
ועם הריח כולם חולפים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נוח לכם?
גרפומן
הסלוגנים
כשהיה מוכר
רהיטים |
|
