|
מכונית אדומה
ארוכה,
עוצרת בצד
הכביש.
|
שאלה,
את כל הזמן עצובה
אף-פעם לא שמחה-עליזה ?
אמרתי,
|
הגלים כאנשים, מתנפצים,
נשברים על הסלעים,
|
מתהפך מולי...
גרגריי הזמן -
נופלים בקצב.
|
לדעת זה לחשוב
לאהוב זה להרגיש
|
הגשם שירד הלילה
מחק את עיקבותיך
|
כנראה שלא נועדתי
ללדת את ילדתי
|
הוא עומד בגן .
נשען בגבו על גזע עץ
|
גוף זר.
מישהוא אחר...
והוא טוב הזר...
|
שישבת על הרצפה
והקלדת לי מילה?
|
ובשניה הבאה
אהיה בזרועותיו
ואמצא
האהבה מחדש,
|
עומדת במרפסת
(בקר יום שבת)
צילצול בדלת מפר את הדממה.
|
לפני שנים היתה
לי טבעת פנינה לבנה.
|
אתה הזמנת תותים בשמנת
אני הזמנתי בננה ברוטב שוקולד.
|
העלים כבר נשרו
העצים עירומים נותרו
רוח סתיו באופק
הלא רחוק
|
לפנים,
כתבת בי רק שמש וחום
עתה,
כותב בי חורף וקור
|
שני מקלות
וסבך חוטים דקים
|
רציתי לאהוב אותך
כמו אין מחסום-פה.
|
עכשו אני מבינה
שהגיע הזמן
|
הכל כבר נאמר- שתיקה
מתפתה לשתות- חושבת
|
בשעות בין-הערביים
ישבתי
על חומות ירושלים
|
ימים רבים לא באתי לבקר
אבא,
|
כמו הרבה מילים
כמו הרבה ימים
כמו הרבה שנים
|
בכבישים שחורים
יורדים לעמקים
נעלמים
כמו חלזונות
|
ועכשו אתחיל
בבניה צפופה גבוהה
עד הרקיע
אגיע
|
ובחלוף העונות
לנו מזכירות
|
כריך של לחם אחיד עם
גבינה לבנה וזיתים ירוקים
חצי מנה פלאפל עם
כרוב חמוץ וחומוס
|
רגלי הקרה כקרח
על בטנך החמה כאש
סופגת להיטותך,
|
שוכבת על גבי על אלונקה
עוד מעט יגלגלו אותי לחדר ניתוח.
|
איני יכולה לסבול יותר.
רוצה רק שקט ושלווה.
|
400 ילדים נולדים,בארץ בלבד,עם שיתוק מוחין מידי שנה
ומתווסים,
לכל אלה שכבר קיימים.
|
כשהוריי הסכימו להרשות לי לעבור לגור בדירה שכורה עם מטפלת
פיליפינית, הייתי בת 37 . הוריי לא האמינו שאוכל להסתדר לבד
בלי עזרתם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
