|
מכונית אדומה
ארוכה,
עוצרת בצד
הכביש.
|
שאלה,
את כל הזמן עצובה
אף-פעם לא שמחה-עליזה ?
אמרתי,
|
הגלים כאנשים, מתנפצים,
נשברים על הסלעים,
|
מתהפך מולי...
גרגריי הזמן -
נופלים בקצב.
|
לדעת זה לחשוב
לאהוב זה להרגיש
|
הגשם שירד הלילה
מחק את עיקבותיך
|
כנראה שלא נועדתי
ללדת את ילדתי
|
הוא עומד בגן .
נשען בגבו על גזע עץ
|
גוף זר.
מישהוא אחר...
והוא טוב הזר...
|
שישבת על הרצפה
והקלדת לי מילה?
|
ובשניה הבאה
אהיה בזרועותיו
ואמצא
האהבה מחדש,
|
עומדת במרפסת
(בקר יום שבת)
צילצול בדלת מפר את הדממה.
|
לפני שנים היתה
לי טבעת פנינה לבנה.
|
אתה הזמנת תותים בשמנת
אני הזמנתי בננה ברוטב שוקולד.
|
העלים כבר נשרו
העצים עירומים נותרו
רוח סתיו באופק
הלא רחוק
|
לפנים,
כתבת בי רק שמש וחום
עתה,
כותב בי חורף וקור
|
שני מקלות
וסבך חוטים דקים
|
רציתי לאהוב אותך
כמו אין מחסום-פה.
|
עכשו אני מבינה
שהגיע הזמן
|
הכל כבר נאמר- שתיקה
מתפתה לשתות- חושבת
|
בשעות בין-הערביים
ישבתי
על חומות ירושלים
|
ימים רבים לא באתי לבקר
אבא,
|
כמו הרבה מילים
כמו הרבה ימים
כמו הרבה שנים
|
בכבישים שחורים
יורדים לעמקים
נעלמים
כמו חלזונות
|
ועכשו אתחיל
בבניה צפופה גבוהה
עד הרקיע
אגיע
|
ובחלוף העונות
לנו מזכירות
|
כריך של לחם אחיד עם
גבינה לבנה וזיתים ירוקים
חצי מנה פלאפל עם
כרוב חמוץ וחומוס
|
רגלי הקרה כקרח
על בטנך החמה כאש
סופגת להיטותך,
|
שוכבת על גבי על אלונקה
עוד מעט יגלגלו אותי לחדר ניתוח.
|
איני יכולה לסבול יותר.
רוצה רק שקט ושלווה.
|
400 ילדים נולדים,בארץ בלבד,עם שיתוק מוחין מידי שנה
ומתווסים,
לכל אלה שכבר קיימים.
|
כשהוריי הסכימו להרשות לי לעבור לגור בדירה שכורה עם מטפלת
פיליפינית, הייתי בת 37 . הוריי לא האמינו שאוכל להסתדר לבד
בלי עזרתם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יומני היקר,
היום הלכתי לי
בדרך עם אור
מהגן, פתאום
נפלתי וקיבלתי
מכה בברך ובכיתי
קצת. לא הרבה.
פתאום הילד בא
אליי ואמר לי
שזה לא ממש
נורא, כי כל
ארבע שניות מת
בן-אדם מרעב,
ולבחורה אחת
מתשע היה, הווה,
יהיה סרטן השד.
איזה אחד, בשם
הצד השני של
השיר. |
|
