|
"סליחה, סליחה..." מלמלתי. "אז... איך זה להיות הבן אדם הכי
שמח בעולם?" שאלה קצת צולעת, אבל מישהו היה חייב לשאול אותה.
"חחחח, כיף, באמת, לראות את כל המבאסים האלה ולהמשיך לחייך,
צחוקים" הוא גיחך.
|
לא אמרתי שהעולם הוא מקום יפה ופורח
שבו הוורדים אינם דוקרים לעולם,
לא הבטחתי שנראה הלילה את אור הירח,
ולא אמרתי שים הדמעות נדם.
|
דלתות על דלתות נפתחות ונסגרות,
ואיני יודעת לעשות את הבחירות הנכונות,
האפשרויות מבלבלות והן אינן נגמרות,
כל מחשבותיי מובילות לטעויות.
|
יש בי כל כך הרבה כאב
כאב שלא יתואר
איך קיים כל כך הרבה כאב?
כאב מרושע, שטני וקר
|
אני נעלמת מתוך האפילה, העיניים שלי, הן כבר לא רואות אותך
רק דרכך כאילו היית אוויר, כאילו מעולם לא היית...
|
כוכב שנפל, דמעה שקפאה,
הזמן שעצר, לבקש משאלה
|
ככל שאני גדלה
גם גדלה בי התחושה
שהחיים זה לא שחור ולא לבן
אלא פלטה של צבעים
|
רציתי לצעוק, רציתי לברוח
ולא יכולתי
הוא שבר אותי
הדמעות המשיכו לזלוג
כואבות כמו יום האתמול כמו המחר...
כמוהו...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מבקיע כמוני
מגיע פעם בדור,
אולי אפילו פעם
בעשור.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
