|
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא רק שמא אנחנו חלשים
מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל
לכל שיעור.
זה האור שבנו, לא האפלה שבתוכנו, שמפחיד אותנו יותר
מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו, באיזה זכות יש לי להיות
מבריק, יפייפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדיי שאחרים לא ירגישו
חסרי ביטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים בלי מודע
רשות לאחרים לעשות כמונו.
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחתונו תשחרר אחרים
מפחד."
נלסון מנדלה.
It was a wild, stormy night. The streets seemed
strangely empty and lonely. The square was full of
wind and flying dust. The thin trees were blowing
wildly, and untidy grey clouds were sailing past a
pale, sickly moon.
Dr Jekyll and Mr Hyde.
ריח הנרות הדולקים בחדר משכר אותי וברכיי רועדות כמבקשות ממני
לשבת, אבל טוב לי ככה. אנחנו נושמים, נוגעים, מרגישים, אוהבים.
"And I know, and you know, there's no need for words right
now..."
|
השומר נתן לסקיפי לצאת מהתא ולעשות שיחה, ואני נרדמתי שוב.
ואז הגיע היום.
אלינה הייתה בתא שלנו, שלושתנו יחד, כמו אחד בלתי נפרד.
|
אני זוכרת שתמיד כשהייתי תחת ההשפעה של הסמים, הייתי מסתכלת
לשמיים ורואה שם, באמצע היום, כוכב אפור כהה. אפילו כשהיה
מעונן הצלחתי לראות אותו.
|
פתאום גבר גובוה עם שיער זהוב ועיניים כחולות ירוקות יפות עד
כאב הופיע מולי.
"אני אראה אותך שוב, גבריאל?"
"אלוהים יודע" אמר וקרץ.
|
היא התייחסה באופן בוגר למחלה שלה, כדי שלא להקשות על המצב עוד
יותר. היו ימים שכשהיא הייתה מעבירה את עצמה מכיסא הגלגלים
למיטה בעזרת ידיה בלבד, היא הייתה נחתכת ביד מהידית של הכסא.
אז מה, אפילו לגיבורים מותר לדמם לפעמים.
|
תחנה ראשונה, יורדים קצת אנשים ועולים עוד יותר. ואז אני רואה
בזווית העין גבר גבוה וכהה בסביבות גיל השישים. והרגשתי משונה
כי חשבתי שהוא יתחיל לדבר איתנו או משהו
|
היום, מוקדם יותר, ישבנו אני וסברינה על הכורסא וסירקתי אותה.
היא נורא אוהבת את זה משום מה. העיניים שלה סיפרו לי על איזה
חברה אחת שלה, שעשתה קרחת.
|
אולי אם רק הייתי אומרת את זה, אולי, אולי הכל היה שונה.
העיניים שכה אהבת להביט בהם למשך שעות.
לקום , לצעוק, להשתגע!
|
בכל הפסקה הייתי הולך לדוכן כי קרן תמיד הייתה שם.
היא כל כך מושלמת, מכיתה ח אני חולם עליה.
כל פעם שאנחנו מתנשקים אני מרגיש בגן עדן ואני פשוט רוצה
להישאר איתה לנצח..
|
הם אהבו ללכת ביחד למסעדות על חוף הים ולאכול גלידה בקור,
ולקפוא בעוד כפות הרגליים שלהם נרטבו במים ולחבק אחד את השני
ולהתחמם.
|
חזרנו שוב לשער, לשומר עם העיניים הירוקות שמשום מה תמיד חייך
אליי, וראיתי שהוא מתווכח עם איש גבוה, שמן, שחום ולא מגולח.
|
וכל בוקר, בספסל הכי קרוב לשביל, ישב איש זקן.
הוא תמיד היה שם רק בבקרים, כשהייתי חוזרת מבית הספר הוא כבר
לא היה שם.
פעם אחת, ראיתי אותו מנסר חתיכת עץ עם מסור קטן וישן כזה. זה
גרם לי להרגיש נורא עצובה משום מה.
|
ועל העץ עדיין חרוט
שאהבנו לנצח נצחים
ומי כמוני יודע
את איך שאהבנו
לא שוכחים
|
את יכולה לתת ללב להישבר
גם ככה הוא לא יאהב יותר
יש הרבה דגים בים
אז מה אם הדג הזה מושלם
|
היינו הולכים באירופה
והמוזיאונים
והשאנז אליזה
|
מול זריחה ששקעה
לפני שהגיע היום.
|
אני רואה שקט
אני שומעת דממה
ותכלת בוהקת
|
צעירים לנצח, מן ציניות עם גיחוך
עם חיוך מרחם לוחשים
טוב למות בעד ארצינו, יהי זכרם ברוך.
|
יורד גשם
וההרגשה
ששכחת אותי
|
הוא תופס לה
בחולצה
ומוביל אותה
אליו
|
אז למה כשאני רואה אותך איתה
אין לי מה לומר
אבל כל הסימנים מראים
שאתה רוצה אותי
|
החיים הם לא חיים
אם הם בלעדייך
ויופי לא יופי
בלי הניצוץ בעיניך
|
לראות אם התאהבת בי
לראות ששוב התאהבתי
שוב התאהבתי בך
|
קצת חוששות
מהססות ובורחות
חוזרות ותופסות
ואומרות
תהיה שוב שלי.
|
לא מסכימה להשלים עם המציאות
אהבה חד צדדית זה לא טוב לבריאות
יש כמוהו עוד הרבה
את הדמעות שלך הוא לא שווה
|
בשעות בין הערביים
אנחנו יושבים יד ביד
תסתכלי, הוא לוחש לי, תסתכלי
שם מעבר לים
יש שמש אחרת.
|
אף פעם לא ניסיתי לנתח שום דבר, אבל בזמן האחרון אני חושבת
המון על כל דבר שקורה.
למה אהבה מכאיבה?
למה אי אפשר להכאיב לה בחזרה?
|
איך היית מחבק אותי ומנשק לי את המצח ואומר שהכל יהיה בסדר.
הסתכלנו אחד על השני בעיניים והתחלת להתקרב לכיוון שלי,
מאותו רגע ואילך לא רציתי להיות ידידה שלך יותר, רציתי להיות
משהו אחר
|
היו ללירון עיניים חומות גדולות ומבט עמוק עמוק שהסתכל דרך
העיניים לתוך הנשמה.
לפעמים זה הפחיד אותי, לפעמים אהבתי את זה.
|
אבל המבט בעיניים שלו אומר לך אחרת
את כבר לא יודעת למה להאמין, להגיון שלך, או לעיניים שלו
אבל באהבה אין הגיון לא? ככה כולם אומרים...
|
בין אם הנורא מכל עוד לפנייך או כבר מאחורייך, תדעי שבכל צעד
שאת לוקחת את מביאה גאווה לדורות שהיו ולדורות שיבואו, וחולקת
כבוד לאלה שהלכו. חלק הלכו בשביל שלהורים שלנו ולנו יהיה את מה
שיש לנו היום, חלק הלכו כי פחדו, חלק הלכו כי לא הייתה ברירה
אחרת.
|
וכשאני רואה את הכוכבים אני רואה אותך, המלאך השומר שלי.
הכוכבים הנוצצים הם עינייך ששומרות עליי מכל פגע, והרוח הקרה
הנושבת הינה הקול המתוק שלך שאומר לי שאתה כאן, איתי.
|
קשה היה לי לעזוב, אבל היה קשה עוד יותר להישאר בידיעה שאני לא
היחידה, שהדברים שלחשת לי באוזן לחשת גם לאחרות. ועכשיו במבט
לאחור, אתה פשוט פתטי! אבל אני פתטית עוד יותר, כי אחרי כל
החרא שעשית לי, אני עדיין אוהבת אותך
|
יש לי קלסטרופוביה, יש לי גם אגרופוביה, אז אני לא יכולה בעצם
להיות בשום מקום.
|
חמלה, הערצה, כבוד, צער, גאווה, תהייה, דאגה, חיבה, קירבה,
הזדהות. הרבה מילים רצות לה בראש כשהיא מנסה לתאר את מה שהוא
גרם לה להרגיש, אבל אף אחת מהן, ואפילו לא צירוף של כמה מהן,
מסוגלים לתאר את זה.
|
רק עכשיו אני מבינה שהאופוריה ששהיתי בה לאורך כל הזמן שהיית
לצידי, הייתה כלום אלא אשליה מצמררת שניחמה אותי בצערי.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
זה אני!
בני סלע, מודה
ומתוודה. |
|