|
בריכה עצומה
משתרעת מאופק לאופק
אין בעולם דבר פרט לשקט כחול
|
היא מנסה לגעת בידה השמאלית
כחולה וכואבת מכובד הנפילה
ובמקום לשאת עצמה אל המרפאה הקרובה
אני מוצא שהיא מחפשת קירבה וחום
|
וכבר מחשבות ונימוקים פסבדו-פסיכולוגיים
עולים במוחי למשל
מנגנון הדחקה מונע מתודעתי להציץ בפניה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
"מי שאוכל
כריות, שלא
יתפלא אם הוא
אחר כך מחרבן
נוצות"
אלי ברדה, מנהל
שיווק בתלמה. |
|