|
האורות נכבו והמסך ירד
זו סופה של תקופה מתוקה-עצובה
אבל כל כך יפה.
|
סחטת את טיפת האמונה האחרונה
שנשארה ללב הרצוץ הזה.
|
אף אחד לא רואה, אף אחד לא מבין
מה הולך לי בדיוק שם בפנים
על מה אני באמת חושבת כשאני ככה שקטה
ומסתגרת
|
והכל מתערבב ונהפך
לכדור אש שורפים
|
ואני לא אצטרך שתהיה שם
כי ממילא לא היית שם אף פעם.
|
זה הסוף.
אף פעם לא אהבתי סופים.
תמיד היה לי קשה לשחרר גם כשהיה צריך.
|
יש לי חלל עמוק בלב שזועק וכואב
|
כל שניה שעוברת מקרבת אותו אלייך ובו בזמן גם מרחיקה
את כל כך מפחדת שניסית לשכנע את עצמך
אולי זאת לא אהבה
|
לבד
לבד לגמרי
בלי אפשרות הצלה
|
עכשיו הן אושרו
יצאו לאוויר העולם
|
יום של שמש ורגע אחרי רוחות סוערות וגשם
|
אל תגיד שאתה כזה
בדיוק כמו שאני כזאת.
נראה לי שכולם כאלה,
אולי פשוט צריך לאהוב.
|
מחכה עד שמאוחר מדי ומעלה הכל מחדש
הרי אין בזה טעם
וכבר לא יצא מזה כלום
החיטוט רק מעלה רגש וכאב ישן
|
צעקתי בשקט
בשביל לא להפריע לך
|
אבל קצת לא מספיק לי,
אני רוצה הרבה.
|
אבל הוא אורב לי בשקט, מחכה לטרף
ושוב תופס אותי בשניה שההגנה למטה
ואני לבד.
לבד
הוא תוקף ולא מרפה.
|
מקיף אותי
לא נותן לי לנשום
|
מתוך הרעש
זוחלת פנימה, כבויה.
|
אן טעם להאחז במשהו שלא קיים באמת
|
אני לא יכולה לסבול את המחשבה על הסתמיות, על לא להרגיש
ולהתרגש.
|
זה נראה שכל הקצוות מתחילים להתפצל
|
זה היה כל כך מפחיד, כל כך אמיתי ולא אמיתי באותו הרגע
ניסתי לקרוא למישהו שיעזור לי ולא יכולתי
|
גם אם הוא לא באמת אוהב ואני לא באמת אוהבת
|
כי לא נותר לי עוד הרבה זמן
|
ילדה תתעוררי למה את מחכה?
|
המחשבה שזה כל כך קרוב מחליאה אותי
|
כל כך חי וטוב שכואב להיזכר
|
אני יודעת שמה שאני עושה לא בסדר, אבל אני לא יכולה להפסיק
|
הוא נשמע כל כך בודד וחזק, לא כמוני
|
אתם לא יודעים בדיוק מה, מתי או איפה, אבל מחכים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
עיון?
שפצור?
מחזור?
ככה החבר'ה
הצעירים קוראים
לזה היום? |
|
