|
עומדת ליד הבר, גבה אלי, לא שומעת אף לא מילה מהשיחה שניהלנו
שעות, שצליליה מוסווים על ידי ג'ניס המייבבת בקולה המעושן,
ותוכנה ישאר כנראה לנצח חבוי בדמיוני. מה את חושבת לך, עורבת
שלי, בזמן שאת מקרבת שפתייך לשפת הכוס הרביעית שהזמנת הערב?
|
ביום הולדת אפיתי לאמא עוגת אבוקדו גדולה
וציירתי ים אדום עם שמש כחולה
|
ואני עומדת שם עם פה פעור ודמעות בעיניים, ומנסה לשכנע את עצמי
שאני בוכה כי כואב לי עליו, ויודעת שכל דמעותי הן רחמים
עצמיים. מעולם לא הכרתי אחרות.
|
הוא אמר שגם הוא לא יכול לחשוב על אף מקום אחר בו היה מעדיף
להיות עכשיו. שאלתי את עצמי אם זה כולל את החברה שלו, אבל
העדפתי לשתוק. הוא המשיך כמעט לגעת בי.
|
שעתיים באוטובוס אחרי יום במשרד. אני דופקת בדלת ביתו ונדמה לי
שהדפיקות חרישיות ממש לעומת דפיקות לבי. אמא שלו פותחת את
הדלת, אני עולה מהר במדרגות אל חדרו, דופקת בדלת, הוא לא עונה.
אני פותחת בזהירות את הדלת, הוא שוכב על הרצפה, לצד המיטה...
|
כמעט והצטערתי כשהוא עזב. עמדנו מול הדלת לדירה שלו, מחובקים,
מסתכלים אחד לשני בעיניים.
|
דרי ודורי ישבו בטיילת ושרו את "SO" של טרייסי צ'פמן, תוך שהם
מתכוונים לכל מילה.
|
הוא עומד מולי. בערך באותו גובה כמוני, שיער אסוף, מבט מרוכז.
אנחנו מתחילים לנוע במעגלים, תוהים מי יתן את המכה הראשונה.
ואז הוא מתקרב.
|
הוא אהב אותי אז, ואמר שאם הוא זאוס אז אני בטח אפרודיטה, כי
אין שום ספק שאני אלה, ואם אני אלה אז בטח אלת היופי. טליה לא
אהבה את המשחק הזה.
|
הרי ברור שהאנרגיות שלו לא נצחיות, ובסופו של דבר הוא ייפול,
וכשזה יקרה- אני רוצה להיות הידיים שהוא ייפול לתוכן.
|
מבט אחד היה לה, שמור במיוחד בשבילי. חודר יותר, דוקר יותר.
בטוח יותר. ללא שום ספקות היא קראה אותי, לא משאירה לאיש מקום
לערער, גם כשטעתה- מכוח יופיה הפכה כל מילה כואבת לאמת.
|
שימי בי פעמייך
מבטחך
תשוקתך
|
אחרי כל השירים האלה
מה זה כבר חרוז
לילדה שביקשה יפה כל כך?
|
At the gate I stand, alone with my fears
I would cry if I hadn't bet away tears
|
אף אחד לא יגע בי כמוך
בכזאת טבעיות, קלות
|
Scream along when they scream and shout
Laugh along though there's nothing to laugh about
|
אומרים לי ילדה תוותרי על קרבות שסתם, ללא מלחמה
אך אם לא אלך לאיבוד בשמיים הרי אשקע באדמה
|
אהבתיהו על כך שהרג לי תחנות רוח
על כך שחיוכי יקרו לו מפז
|
איכה נדדת עד כה, חדש וזר
ואיך זה ידעת מיד מה לומר
ובמבט אחד להזכיר איך נשבר
הלב שנשבע לא לפעום
|
כך, בחשכת הדממה
חרש אחביא כל להגי בנייר
עמוק באדמה
אטמין כל עוזי לצייר לי מחר
|
תודה שהרגת את אלוהים בשבילי
אך למה הבטחת שתהיה האלוהים שלי?
|
אתה למשל - הן אתה מת לגמרי
|
אתה הכיסופים שלי
געגועיי לאהבה
דמעות מרות מלוא הדלי
מזון לדאבה
|
אלביש עיני אורות מתים
בשקט אתבלה
|
לא תם הכאב, כי זו דרכו של עולם
הוא הבית כשהמסע אל האושר הושלם
התמו אוייביך? נראה כי שוב כואב
זאת שסילקה את כולם הפכה את עצמה לאויב
|
וגם אם אף פעם לא הרגשת שייכת
|
דנה אהבה לשחות
היא אמרה שזה כמו לעוף רק בלי אויר
ודנה אהבה לבכות
כי ככה המבט יותר בהיר
|
בעינייך שוקע האושר
אובד לו עמוק בפנים
|
הדמעות חסרות צבע, נמחות בקלות
צלקות שהחלימו נעלמות
אנא הבינו
|
הכוכבים זורחים לחינם
לאיש לא אכפת
|
ורק הספיקה לראות
הדמעה האחת שיורדת לך על הלחי
כשהלב כבר מזמן פרץ בבכי
ורק אני הצלחתי לראות
ולחבק כשכואב
|
היה היה פעם מוסר
יפה תואר היה ושרמנטי
אחראי, אמיץ לב, מסודר,
אינטיליגנט, רגיש ורומנטי
|
אך בת קול נעלמה לוחשת
מבעד זכר אושר אתמול
|
זקנתי. עייפתי. לא יאמן
אמש גמישה, חזקה ויפה
צורכת אוכל מהיר, מין מזדמן
בלי פחד, מופרעת, חשופה, חצופה
|
האושר הוא פשוט
אין לי מילים ארוכות ברגעים כגון זה
|
אני מתכרבלת
"את אוהבת את זה" הוא טוען
ולי קשה להתווכח עם נשימתו על צווארי
|
הבל הכל ואין מלבדו
אין מלבדי אלים
|
התאהבני?
כבר חרזתי שמך
בשירת כיסופים
|
התדע את הסוד שלחשתי
תמיד בין שורות, ברמיזה
|
ויהיו זרועותיו לקוצים
ויעלה הבל פיו ריח דם
|
להבה מחממת כדי לשרוף
גשמי ברכה ייצרו שיטפון
|
בין קירות לבנים, אני אוחזת בידך
מחבקת בלי ממש לגעת, שלא יכאב לך
מנשקת בדיוק בלמטה של הלחי, כי רק שם מותר
מאכילה אותך עם כפית ביוגורט
|
אל תיסחפי,
תזכרי זה רק שיר
|
בין שתיקות נעימות אבודה בגשם
חומת קרח מטשטשת את מבטי
וככל שאדישותי משמשת לי בושם
את תמיד נשארת איתי
|
היא גוזרת את עצמה
רק מתחת לשרוולים
כי הוא באמת שלא אשם שניסה, הוא רק גבר
|
הרס מוחלט, האין זה נפלא
המושכות נשמטות מידי
מפלצת התשוקה שאמות בשבילה
הן לא תוכל לחיות בלעדי
|
עינוי מאושר
ליטוף של סבל
משי ללב
וצמר פלדה לכליות
|
כל שאקוד בפניך
לא יכסה על שנים של תעתועי שפך דם
|
בלב ים יפים השמיים
הלילה עמוס כוכבים
|
זה השי במהרה ייגזל
וכל תחנונייך לשווא
במחי גל מגדל החול נחרב
למרות יופיו, ואולי בגלל
|
כמו היתה הקשת להב משספת
נושאים המיתרים בכיים
ביבבה כנועה ליד המלטפת
ולשרביט המנצח התקיף והחם
|
כל העת הצדק היה עמך
הכאבים הם בני הציפייה
הייתי קלת דעת ובטוחה
עתה מבכה את המעט שהיה
|
קשורה אני אליך
בעבותים שבקשרים
|
זהו לילה יפה לאיבוד בתולים
|
ילדה שלי
זכרון מתוק שלי
לאן נעלמת?
|
אלבום תמונות מלא בחיוכים שיכורים
וכולם על החיים לרעה מדברים
|
על רצפת בטון, גבי אל הקיר
אני לוקחת עוד שכטה וכותבת עוד שיר
|
הכית בי בהרהורי לב קר
לב עיוור וצנוף באבלו הפרטי
מבקש מותי ודורש חמלתי
ומאשים - בעטייך נשבר!
|
מבלי שים לב לנוף המרהיב
סומא מהאורות ומתנשף מהריצה
נפרד מעוד רגע, עוד יום, עוד אביב
דוחה למחר, למאוחר היקיצה
|
איזו מן טפשה, החושבת לה
שחיוך באמת יספיק
והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר
|
מה תאמר לילדה קטנה וטיפשה
היא לא תבין
תנסו להסביר לה
|
ההמון האדיש, הממהר לענייניו
נשפך מהדלתות בנקישות עקבים
|
באמת אני קטנה מידי
מבינים זאת היטב על הרי אילת
|
השיער שלך נופל ברכות
כתפיים גב פתלתל
חובקת צלקות
מבט הס מבולבל
|
למדנו, אני ואתה
לקבץ את המשפטים לרגעים
לחיבוק אחד שמפצה
על חמישה עשר לילות בחודש
|
אין כאב בצלקות. הן דהות
שתי וערב עוטרות את הגוף
|
צטטי אותי, כל דברי ההבל
החליטי כמה אבכה, ועד מתי
|
בשיחות אומרים שדבר לא נתפס
קהים רגשותינו ורובנו בוכים
ובאוטובוס, כשאנו מתאוששים ממסר מפוספס
דורי מנגן שירים שמחים
|
מתוך שינה
בעת תשוקה נחלמת
מעט כמעט נלחמת
כמעט לא נענה
|
חם בפנים, חם בחוץ, ורק הקור מורגש
ויוצר בין אור לחושך נקודת מפגש
|
תגידי לי
שאין פה כפיה
שזו החלטה שפויה
שאת בחרת
|
וזה רק ברגעים של כאב
וזה רק במועדים ושמחות
וידעתי- עם כל שברון לב
דמעותי מלחייכם נמחות
|
נבוכה הושלכתי לרחוב
ולא שעו לסיפור התירוץ
|
ויפתח ליבי פיו ויאמר:
אנא עזביני לנפשי
|
על גבי רוח חמימה ליבי פורש כנפיים
ומלמעלה העולם תמיד יותר יפה
|
בחלומי נתגלגלתי בנשמת עפיפון
נדפתי ברוח אקראית
כמו טעם ראשון, כמו חופש ראשון
חוויתי אויר ונוף ואחרית
|
פעם אהבתי
סמים ורוקנרול
רציתי להרגיש הכל
אך התאכזבתי
|
היא הייתה מהנערות שלא ניסו להיות יפות
מאלה שאמרו שאפנות הן מעייפות
"תנו לי רק ת'שמש", היא אמרה
"טבע זה טוב, גם אהבה זה לא רע
|
שפתיו מפלסות דרך
כובשות את פיתולי
כמו מצביא, או מלך
גאה בשערי
|
אולי עם אחרת
ואולי יהיה לך טוב
אולי זו תקופה שנגמרת
אך זה אף פעם לא יפסיק לכאוב
|
שום דבר לא קיים
והברק המוכר חודר
עיניו כבר לא מלטפות את עורי
הן בפנים
מאירות את כל הפינות
|
החיים קלים, כך את אומרת
צריך רק לדעת למה לשאוף
בלי שום ספקות שוב ושוב חוזרת
"רק האהבה חשובה בסוף"
|
אז תעשה לי
זרים של עצב מתוק
שיהיה לי
משהו נעים להירדם איתו.
|
היא מכוערת, ומצהירה שאני הגרועה מכולן
אצלה
אני תמיד טועה
לעולם איני חשובה מהגחמה הקטנה ביותר שלה
חינכה אותי היטב
|
עוד מילה, עוד משפט, והלב מתחנן
לכסות את המשורר בנשיקות
|
אל תבקש עוד פרק, עוד סיפור אהבה
הייתי שקר גס, מאהבת טובה
אבקש שלווה.
מאסתי בלב!
|
כולנו רוצים קצת למות לפעמים
|
התאהבתי באיש של שקט
של שירה מבויתת, סדורה
|
אומרים לך להצליח ואת רק ממשיכה לנסות
|
את התום והחטא והיופי והכאב והאושר והפחד והשלווה.
את כל הנפלא וכל הנורא.
את השמימיות עצמה,
את הריקוד הסוחף, המנגינה הנצחית.
|
לבודהה יש יותר מידי אנשים מכדי שתוכל לעשות משהו בנידון, אבל
ליוליה הקטנה אפשר לעשות הכל, נכון? יופי, תהיה חזק על חלשים.
החלטת לעשות עלי שרירים ולהראות לכולנו מי פה האלוהים. נו
יופי, אז עכשיו אין לי אלוהים.
|
אני כבר לא בורחת לסמים, כבר לא מוצאת מחסה בזרועות זרים.
מצאתי דרך לשמור על עצמי יפה, ולשמור על עצמי מפני העולם.
|
After all, it is dark
You might wanna grab me
|
הוא אומר שזה לא יקרה שוב, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון שאמר
זאת לאשה. שוב אני מניחה לו לפתוח את אבזם החזיה, שוב הוא מניח
לי להניח שפתי על שלו, ורק בחיבוק שלו, רק בחיבוק שלו טוב לי
ככה, אמצע הרחוב אמצע הלילה, ואני לא מפחדת מכלום, שיעשה בי
כרצונו
|
הוא לא שאל מה שלומי, ולא מה אני עושה הערב. הוא הודיע לי ללא
גינונים: "אני לבד בבית. בא לך לבוא אלי? אני רוצה לרדת לך.
ולהפך".
|
ידיו אוחזות בי לבל אפול, או שמה לבל אברח? עיני עודן עצומות,
ונועם לי חיבוקו, ונועם לי הקור, ואף נועמת לי הנשימה האיטית,
וההפוגה מהסחרור.
|
יש לך ילד. ילד יפה. ילד מוצלח. אוהבים את הילד שלך, מחמיאים
לך על פאר היצירה. אתה מרוצה מעצמך. שלחת ילד לעולם ונראה שהוא
מסתדר יפה. חי את החיים שלו, עצמאי. אתה גאה.
|
"את צודקת. ואני מאחל לשנינו שנמצא לנו מישהו יום אחד".
מה נשאר לי לומר על זה?
בואו נשחק פוקר.
|
אנו יושבים במעגל, מכפרים על עוונותינו
דנים בעוונותי אחרים
מבקשים סליחה זה מזה
ולא מאלה שעלולים לא לסלוח.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אין לי סלוגן.
מה תעשו לי?
(איש בן אדם) |
|
