|
חושך. חושך מול עיניי. ניחוח של ים ושקט של גלים. תחושה של
ערפל. טעם של עוד. ודי. אני מסבה ראשי לשמאלי באטיות - מרגיזה,
מניחה. עיגולים מאירים, קטנים, גדולים, בשלל צבעים, נגלים אל
נגד נפשי.
ברחנו לאילת ליומיים. לרקוד, לשכוח, לרקוד ביחד.
|
פעם בחורה לקחה במכוניתה ילד קטן. היא צחקה כשהוא שר לה שיר
ישן: "שני חברים הלכו בדרך - בים בם בום". בום. בום. בום. פניה
של שירן מתעוותות כשהיא חושבת על השיר הזה. "בא לי גלידה", הוא
אמר. היא זוכרת שהצביעה לו על גלידריה מעבר לכביש. "זו עם הדלת
השקופה?", שאל.
|
טל שמה כאלו אבל לי מעולם לא היו הדברים הנוצצים האלה
באוזניים. או בפנים. נוצץ... בפנים. תמיד הרגשתי שונה, אבל לא
ידעתי במה ולמה.
|
ילדה קטנה מתבגרת. היא מתחילה להבין שאין טוב בלי רע. אין לבן
בלי שחור. ויש משקפיים בכל מיני צבעים. היא מאוד מתחברת
לשחורים. רק דרכם היא רואה "נכון".
האם איכפת לה שאין שחור בלי לבן?
|
בלה בלה של קפה ועוגה הדהד בראשי. "מה?" שאלתי את 'הבחור'
לידי.
"רוצה לשבת איתי על קפה ועוגה? מה את אומרת?"
"לא..."
"לא?"
|
I want to be
Mrs. Nobody
I feel a hole in me
Turn on the light in it, you'll see
|
I see it
I feel it
I'm lying on the side
I'll face it
|
דפים לבנים
דפים לבנים
דפים לבנים רצים במוחי
שיר לא כתוב
רגש שאינו ניכר
רגע שאיננו מונצח
|
הוא מתנוסס לך מול הפרצוף
מתגרה בך
"אני כאן אני כאן"
"תסתכלי עליי!"
|
עשן באור יום
רגבי עפר
ניחוח אדמה
נספגים בה
|
מאוחר מדי
די
כבר מאוחר
ואין לך מחר
|
ניסית להסביר
ואף אחד לא הבין
התייאשת
|
איך זה יתכן שרחובות נקיים כשלנו, מטשטשים שלוליות של דם?
|
אני מסטולה. אני פשוט מסטולה. זה מגעיל. אני שונאת את זה. זה
ליקר כחול ומגעיל בצורת גיטרה. בעע.
|
האירוע השכיח ביותר שמפעים אינספור אנשים אינספור פעמים
באינספור מקומות ברחבי העולם לא איחר לבוא גם באותה הפעם: ה-31
לאוגוסט, שנת 1985.
|
מי אתה?
לאן אתה לוקח אותי?
ולמה אתה לבוש בשחור?
אתה רואה אותו?.. זה שבוכה שם?
זה אבא שלי..
|
בזמנים כמו אלה, כשאתם לבד,זורקים לאוויר בחדר כל הרגשה לא
ברורה בעזרת דפיקת הראש בקיר (לא אני), בכי (כרגע לא אני),
זריקת חפצים (רק כשאני מעוצבנת),שמיעת מוסיקה (בהחלט אני!), מי
האדם שהכי הייתם רוצים שיהיה לצדכם?
|
הרוח נושבת בעורקיי. אני מרגישה אותה, אבל היא לא מרגישה אותי.
|
תפסיקי לחשוב על כל דבר קטן.
העומק הוא לא ממשי
הוא שקרי
כמו כל מילה שאת כותבת פה
כבר לא יודעת מה אמיתי ומה לא
|
אני זועפת. כשאף אחד לא רואה אני עצמי הזועפת. כל האנשים
הזועפים האלה שאני שונאת - אני עכשיו אחת מהם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
