|
אני נזכרת ביום הראשון, נכנסתי לכתה, המון ילדים, אני לא מכירה
אף אחד, ושם הוא ישב, על השולחן, ליד כל הילדים, עם החיוך
המדהים שלו, מסתכל עליי ושואל:
"מי את?"
|
"וכך באמת הכל התחיל...
חצי שנה של חברות באמת מדהימה התחילה ב"היי מה המצב?" אחד.
זה היה דיי מוזר בהתחלה לדבר עם בחור בן 15 שנקרא יותם, בדיוק
כמו שרציתי והוא גם נשמע מאוד נחמד."
|
"הייתה לי חברה...טובה חכמה ואמינה... הייתה"
"ועכשיו אולי היא שמחה ואולי היא עצובה אבל מה שבטוח שלי היא
לא חברה!"
|
"יש מלאכים בגן עדן
ויש גם על האדמה
חיים הם בתוכינו
כמו כל איש,אישה
הם שומרים על החיים
מכניסים בהם שמחה
הם דואגים שלא ניפול
ומותירים בנו אהבה..."
|
ועכשיו אני לא יודעת
פגעת בי ואני די מזועזעת
אני עדיין לא מבינה
איך יכולת לומר כאלה מילים
ומה כל זה, בגלל שלא כולנו אשכנזים?
|
גרמת לי לאושר
הכנסת בי שמחה
עכשיו הבנתי שיש לי אהבה
ואהבה דבר נפלא היא
זה ידוע כבר מזמן
אבל אתה אותה הפכת
למשהו מושלם
|
הוא לא תמיד יהיה שם
כשאני אזדקק לו
אבל הוא יחבק אותי
כשיבין שקשה פה
אם אתה אוהב פשוט תגיד
אני'לא רוצה סתם להסיק
ממעשיך
|
"מפחד ליפול ליד איזה הר ואז שלהורים יודיעו שלהם הפרח נבל
חולם על החופש על שלום על מחר אבל רואה עוד באופק את החבר
שנפל"
|
אני מעיפה מבט לאחור ורואה אותו עומד שם מסתכל עליי במבט
הזדוני שאחז בו עוד מקודם, אני נועצת בו מבט ומבינה שאת זממו
הוא עוד לא השיג ועכשיו הוא יחכה לטרף הבא שיעלה ברשתו.
|
"פעם הייתה פה עיר יפה נורמלית וגדולה.
תל אביב היה הוא שמה.
אנשים ברחובות, אוטובוסים, מסעדות, מועדונים, בילויים וילדים
שהופכים לנערים.
תל אביב היה הוא שמה עיר גדולה פשוט יפה."
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כן, אני יודע
שזו צורת האמנות
הנחשבת ביותר
בימינו. הגסות
הזו, שהיא תמיד
הגדולה ביותר
האפשרית ושמושגת
במאמץ הקטן
ביותר
האפשרי...
ולא תאמינו כמה
שניסיתי לאהוב
את זה...
אבל פשוט לא
הצלחתי.
אחד שרצה להיות
סנוב של סלוגנים
קצרים. |
|
