|
אהבו את הקור שבליבי השומם
הכספו אל הכוח הגלום בדמותי
|
העושה את צרכיו הינו בר מזל
המסוגל להתלבש יודה בגיל לאלוהיו
|
הם שכחו את מקומם כבני תמותה
איבדו את הכבוד לשונה
|
החיים הם פרדוקס
המוכיח עצמו בכל פעם מחדש
אין נכון ולא נכון, אין דבר ברור
|
אך תשוקותי מובילות אותי לאותו מקום,
בו נשבעתי שלא אלך לעולם,
אליו נסחפו האחרים כמתוך חלום,
שם בלי דעת איבדו את קולם.
|
וזה הפחד שלנו, הפחד הנורא,
הפחד להאבד בעולם האכזר,
הפחד למצוא עצמנו לבד בלית ברירה,
הוא שעשה את אופיינו כה קר
|
מביטה לתוך עיניים שלא חיפשו מנוח
בין ההשתקפויות המסנוורות של המראה
|
ראינו את האור
כך זעקתם בעיוורון מיוסר
מנסים למצוא מאחז, אמונה
לאחות מחדש את הלב שנשבר.
|
ועתה, כשמנסים לקחת שוב את המדינה שלנו, פיסת האדמה היחידה
בעולם ששייכת לנו, לעם היהודי, שיש לו זכות לקבל טריטוריה משלו
ככל עם אחר, האם נוותר?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נכנסתי לפיצרייה
כשרה בירושליים
וביקשתי פיצה עם
בשר, לא כי
רציתי באמת רק
כי ניסתי לבדוק
אותם, לא עוברות
שלוש דקות ומגיע
לי יהודה משי
זהב עם פינצטה
ושקית ניילון
ולוקח לי
ת'פפרוני
מהסלייס.
יק טיבטי, בהמה
חסרת רגישות
שמופתעת מהשירות
החדש של עיר
הקויידש! |
|
