צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הבוהה העביר יד מלטפת מעל פניה האדומות.
"זה בסדר, ענתוש, אני מבין."
היא חיבקה אותו.
"אני שמחה שאתה פה ואתה עוזר לי. חשוב לי לדעת שאם אני
נופלת לבוץ, הבן-אלף הזה הולך איתי לשם..."

דרושים!
צעירים וצעירות משוחררי צבא בני 21-25,
לצורך ניסוי מערכת הפעלה חדשה בתחום הבידור והפנאי.
לפרטים יש לפנות לחברת 'לביא את גרוס',
בבניין המרובע במגדלי עזריאלי, תל-אביב.

על השולחן מסביבנו בחדר, מפוזרים השרידים של מה שהיה פעם אני.
בין היתר, נמצא שם גם הלב שלי, איתו שיחקת פעם אחר פעם.
בייאושו, הוא מפרפר פרפור אחרון ושובק חיים.

זה התחיל בשיניו ושיערותיו, ואחר המשיך באצבעותיו הארוכות.
בבוקר השני גילה, כאמור, את הזרת בתוך הכיור, את הגבות על
השידה; וכל אצבעות רגליו נותרו במיטתו, בין הסדינים.

צעד, אחר כך עוד אחד ועוד כמה מהירים אחריהם. דלת נפתחת.
צעקה.
"מה קרה? מה קרה?", צרחתי לעברו בלחץ.
"אני חושב שאני הולך להקיא", הוא ענה לי בקול רועד ,"כל
הקירות פה מלאים שאריות של דם. על המראות יש אשכרה דם אמיתי
כזה. ומחניק פה לאללה."

ויובל תמיד אמר:
"יהיה בסדר, ילדה. הירגעי. הכול יסתדר, אני מבטיח."
איך יכולתי להיות כל כך טיפשה?
"רק תשמור על עצמך", התחננתי

סגרתי את המזוודה.
"אני מניחה שזהו, הא?", שיגרה לעברי מבט מלא תקווה.
"רק תמשיכי לנשום ואל תאבדי שליטה. אנחנו בדרך הנכונה", כבר
לא ידעתי אם אני מנחם אותה או את עצמי.

קנה הקלצ'ניקוב היה כעת צמוד לרקתה. הנשק נדרך.
"אני חושב שהייתי די ברור כשאמרתי שלאף אחד אסור לזוז", מלמל
החמוש.
'חום בהיר', חשבה החיילת כשבהתה באין אונים אל תוך עיניו
(היא כבר לא ידעה על מה לחשוב). 'העיניים שלו בצבע חום
בהיר.'
ירייה בודדת פילח

"שמי זוהר, ואני... אה... פיה."
"כרמון, אסף", התעשת הרב"ט ,"מספר אישי שבע אחד שתיים ארבע
חמש שש שבע."
"נעים מאוד", היא הושיטה לעברו יד קסומה וזעומת ממדים.
הם לחצו ידיים בזהירות.

הוא עמד שם שוב, מר א' הזר, והושיט אליי את ידו:
"בואי, נעוף מפה!"
שוב, סמכתי עליו בכל לבי, פרשתי יחד עמו את ידיי לצדדים, ועפנו
אל על.

במקום לשמוע את קול האל, נשמע קול נשי:
"המנוי שאליו חייגתם אינו זמין כעת. אנא נסו במועד מאוחר
יותר. תודה."
המלאך התעצבן.
"ממש נמצא בכל מקום בכל זמן", מלמל בביטול ,"פלא שכבר בקושי
מאמינים בו?"

נקבור את כל האפס שש ו-
ואת האפס חמש האי זוגי
בואי ונהיה הורים מאושרים

את ואני
זה כל מה שנדרש
להניע
הכול מחדש

אני פשוט קיים
בעולם

והראש?
אי שם

לפעמים אני מרגיש
שאני חוזר על דבריי

פה
על התפר הזה
שבין היש והאין
בחר בחיים

גרוש בלי גרוש
רפה, תשוש
דופק עוד וודקה
נכנס לטוש

איש אחד
בלע לימון:
ככה, בא לו
תיאבון

זיכרון סלקטיבי
מאוד סובייקטיבי
הופך כל פאסיבי
להיפראקטיבי

לנסוע במכונית דיזל עם הילוכים
וגג נפתח,
לשמוע טראנסים וטרקים מגניבים
בדציבלים שקורעים את עור התוף,
ולעצור, ככה בסטייל,
לטרמפיסטיות
בשולי הדרך

אני בגפי
מחפש את עצמי
כשלעת ערב רוחות
את האופק סוגרות

תופי המלחמה
רועמים -
התשמע קולם?

מי את חושבת שאת -
נכנסת לי ככה לחיים
כמו פרימדונה דה-לה שמטה,
כלבה צדקנית

על ראש כל גבעה
מעל כל עץ
רכס, הר וגיא

לו את היית עיניים
ואני הייתי פה
או אז הייתי מספר
את כל אשר
עינך רואה

ורובין הוד
יושב במעשיהו
ומוגדר כעת
כנוכל ופושע

אז הבחנתי ביופיו של דבר
שאינו מתיימר להיות
מה שאינו

עקוץ ככל יכולתך -
קח סיכון!
אל תפחד!

אני לא כאן עכשיו,
כלום לא אמיתי

אני מוכר חלומות -
האם מישהו מעוניין לקנות?

הכרתי פעם מישהו
שהתנהג כמו חמור,
אכל כמו חזיר
וזיין כמו ארנב

חצרץ בחצוצרה
אני אפרוט על המיתר
זמרת שחומת עור
תשיר בעצב על מחר

מנסה לשכנעה
לראות חצי כוס מלאה,
אבל המים עכורים
ועיניה בוכיות

אפשר למצוא סקס בהכול
סקס בהכול
סקס בהכול

גורמות לי דגדוגים
שמתפשטים ומתגלגלים

בדיוק כפי שיודעים
שמכבי
אלופה

הלוך ושוב
גלים גלים
באוויר הצלול
של אמצע השנה

כל סוף
הוא תמיד
התחלה

בנחת,
באיטיות,
שואף בכל כוחי -
גומע כוח חיים בלתי נשלט
מפיסת נייר שובבה

כמה תרנגולות
טעמה לשוני?
כמה פרות
עבור בקיבתי?

אם אשחה עם הדגים
הם מאוד ייעלבו

עוד אתדפק על חומותייך
הבצורות
אקלף שכבות הגנתך

כשהבורסה מרקיעה שחקים
ממהרים לפתוח
במו"מ ודיונים