|
בגן הנעלם היו הרבה אוצרות לכן היה הוא נעלם, רק חסרי המזל
ביותר יכלו לבקר בו, אותם אנשים שהרגישו שהמזל נטש אותם קיבלו
את ההזדמנות לקבל את גמולם.
|
תהיתם פעם למה בכל סיפור או שיחה, אנשים תמיד מחפשים את
הפואנטה.
את הסוף המפתיע, את המטרה של השיחה, הסיפור, השיר וכו'.
|
אין לו עיניים, והוא בעיקר מסתמך על חוש התחושה, שלחלקנו יש.
חוש התחושה זו היכולת, להרגיש מה קורה במצב מסויים בלי לראות
או אפילו.
|
הוא ישב בצד, מסתכל עליה מזוית העין... היא כל כך יפה, השיער
שלה, הדרך שבה היא מדברת, איך שהאור העדין של הירח משתקף על
פניה לפעמים.
|
רוחי כמהלכת סביב קברי מתים
מחפשת מנוחה לסוף עולמים
גם רעל לא ישקיט את חיפושיי
נשמתי המחפשת סביב תשבור את אחרון עצמותיי
|
גם האהבה נמלטה
בשבריר כוח אחרון
לא למות, לא לטבוע
בתוך כדור השיגעון
|
אלוהים היה דיקטטור
כך נאמר
|
לפתע מביאים לי את הכוכבים עטופים
הם שלי מעכשיו לעולמים
אתה רק רוצה טיפה של אור
בלילה כשקר
ואני אתן לך אותם
והוסיף את השמש לא סתם
|
בחורה בלי אלוהים
בסולם הגנבים
בחורה של אכזבות
עם מילים ומנגינות
|
תברחי אל הגן הקסום
עמוק בספרי ילדים
אותם לא קראת יותר
מקצה כמה שנים
|
מדבר זה לא מקום למלאכים
אתם רואים אותם פורסים כנפיים בלבן
במקום טהור שבו הכל טוב
עזבו, זה סתם רעיון ישן
|
עונה שלי
היפה ביותר בשנה
הכל פורח וריח מתוק באוויר
שנייה הכי שמפסיק להיות חם מאוד
אני כבר מחכה לך
התעוררות העולם
פיהוק רחב רענן
|
קירות סוגרים על חדר קטן
שהיה לי פעם בלב
לחזור חדשה ושונה
בעולם הזה להתאהב
|
מנסה להשביע רעב פנימי
ממשיכה לכתוב עלייך
זאת כבר מזמן לא אני
זה הקור שכותב ממני
לא עלייך ולא עליי
ואני משם צועקת
זה ימשך עד מתי?
|
זה לא שיר על אושר
וגם לא על אהבה
זה שיר על החיים
כי גם עלים נושרים זאת אכזבה
|
תמיד מחפשת את תחושת החמימות
לטבוע, לברוח מהמציאות
אבדת לי ואבדו לי כולם
בחורה מטורפת זרוקה פה סתם
|
מתוך עמקי נשמתי השותקת
אתה מעלה מתוכי שדים
|
אני יושבת מחכה
אולי בעצם עומדת או כל מצב צבירה אחר.
אני כאן מחכה
גם אם כאן כבר עזב ונשאר רק שם.
|
אני לא פה עכשיו אבל המילים שלי כאן, תן להם להנחות אותך...
|
אילו רק היה יודע, שעלי כותרת אלו סימלו עבורי מלחמת עולם קשה
ועקובת דם שניהלתי עם עצמי רק מס' פעימות לפני...
|
אתם ילדי האור והחושך הנצחיים
רבים וגדולים
מתפרסים בשמיים כמו נקודות בשמיכה
שהייתה מקום מחבוא
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
איש מופרע!
מתלהם
אינטלקטואל
בגרוש.
מתוך "אלף דרכים
לומר יעקב פופק
בלי לומר את
המילה עצמה" |
|
