|
להיות נאהבת. תמיד רציתי להבין מה ההרגשה. איך זה לדעת אהבה
הדדית, אמיתית. זה נראה לי דבר כה ממכר ומשכר, עד שלעיתים אני
מתחילה לחשוש ממנו. חשש מהול בכמיהה, ולפעמים אף פחד, מן הלא
נודע.
|
"אתה לא מבין" צרחתי עליו "אתה הבן אדם שהכי אהבתי בכל החיים
המזורגגים שלי ועכשיו אתה מכאיב לי כל כך שאני חושבת שאולי היה
עדיף שלא הייתי פוגשת אותך אף פעם." לרגע הפרצוף שלו היה
רציני. הוא ניסה להסתכל לי בעיניים אבל לא היה מסוגל. בכיתי כל
כך שזה לא היה חשוב.
|
אולי אראה עוד קצת מקומות יפים,
אתרגש מעט ואז אזכר
בחיי העלובים...
|
"...אדוני השוטר, אני בסך הכל קצת ממהרת,
עשיתי שטות, עליתי על חמור ולא על מונית.
בבקשה אל תגרום לי להיות חוצפנית."
אבל הוא התעקש, החמור המקומט,
"את עשית לי ביד, את עשית לי ביד..."
אני לא רציתי לקחת תשלום.
אפילו שהפה שלו הריח משום.
|
בן עשרים.
אדם מוכשר,
מחונן, מאושר.
תלמיד מצטיין,
ארבע עשרה שנות לימוד,
מתגייס למודיעין.
|
גשם.
רוח דרום מערבית שנעה לכיוון צפון מזרח.
ילד קטן הולך ברחוב לבדו
|
אני רוצה לחיות חיים אחרים עד יעבור זעם.
בסך הכל ואחרי הכל, הכל נשאר במשפחה,
אז בואו נשב פשוט כולנו ונאכל רגל קרושה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אין דבר יותר
מעצבן מלכוון את
החום של המים
במקלחת.
כשאין מים
חמים...
יהודי גטו ורשה. |
|
