|
אחרי שהרגו את המחבלים הוא לא הסכים לעזוב אותי גם בדרך לבית
חולים. אני זוכר שנתנו לו להיכנס לאמבולנס רק בגלל שהוא כזה
קטן. חג'בי היה כל-כך נמוך שהוא הגיע לי בקושי למרפק. נמוך
ושחור, בדיוק ההפך ממני.
|
ואני אמרתי:"אז מה? גם אני לא נראה כמו גסטין טימברליק, ואת
יודעת מה", סתם בשביל לעצבן, "אני דוקא די אוהב את השירים
האחרונים שלו".
זה היה לי די מובן כשקראת לי אידיוט ויצאת מהחדר.
|
באישון לילה התגנבנו, קודם כל לגינה היפה ביותר מול המזכירות
ואחר-כך לזאת ליד חצר הראשונים. היה שם שלט שמישהו תלה ובו היה
כתוב: "עוד לא פתחנו את הקפה וכבר נעלמו לנו שני עציצים! מישהו
ראה? מישהו לקח? נא להודיע לאלה או לרבקל'ה". לא חשתי אשמה.
|
אתה זורק את המגב על הרצפה ואוחז בה, מחבק אותה הכי חזק, שלא
תלך. אתה מפחד, אבל לא יודע ממה. אתה נזכר בכל התקופה הארוכה
שלכם ביחד, איך היא הייתה שם תמיד לצידך, אחרי התאונה, כשנשארת
לבד בעולם, שהית על סף טירוף, כמו עכשיו, ורצית להרוס הכול,
להרוס את עצמך, את
|
בפעם השלישית שהוא ראה משהי נאנסת הוא כבר לא הרגיש בחילה, הוא
הסתובב לאחור, הביט לרצפה ובהה באדישות.
הוא אפילו מיהר לחשוב את המחשבה המזעזעת: "זה לא ממש אונס, זה
יותר הטרדה...מינית..."
בתוכו, הוא החל להרגיש את הנפש שלו מקיאה בשטף את כמויות
האוויר המזוהם ש
|
אבל אז, פתאום, נוחת ישר בתוך מיכל הגלידה שלהם סטייק אנטריקוט
ענקי, עשוי "ראר". הגלידה נמסה לחלוטין. הילד בוכה. הנוזל
המתוק והקר והמיצים של הדם מתערבבים ומשפריצים לדוגמנית על כל
החליפה היקרה שלה.
|
החלטתי שאני חייב לעשות עם עצמי משהו לפני שאני אשתגע, לפני
שהראש שלי יהפוך להיות מרובע כמו המסך ואני לא אעמוד עוד בחיוך
שלה להרבה זמן ואם הוא לא יזמין אותי לחדר השינה שלו בקרוב
אז... את רוצה לרקוד?
|
התאורה הנמוכה הזאת...
האושר הקמצן.
לנצח בשקט, להזיע מעט
|
הלחות נדבקתחולצתי לגבי
כמו עבר מעיק על ההווה
ואתה בכלל חשבת שבעיר עתיד
|
והנה עוד כמה שורות על איך שאת
נראית כשאת שוכבת במיטתי על הרקע האדום
|
את רצפת החדר
מעטרות פיסות קמוטות של טישו
ספוגות בדמעותייך,
כממתקים הניתנים לאדם
המתחנן לתרופה.
|
על שתיקתם
על שלא פצחו פיהם
אלא בכדי לנשום
|
מחלקת סוכריות לימון וחיוכים לחיילים עמוסי תיקים ואלכוהול.
|
איך כותבים שיר אהבה
למשהי שיש לה שם נורא?
|
למדני איך אתה רואה דברים אחרת,
איך אתה יודע את האושר
מהחיים עצמם, מהיום-יום,
|
אלפי גברים עם אף גדול מרחרחים אישה
אלפי נשים בטעמים שונים
מרדימות אותי בחיקן דוקרות בסכין
|
לא, אין מלחמה
לא, אהבה זה לא רק חומרים כימיקלים
|
ילדים טובים, עזים, עם כוכבים לבנים בעיניים.
בין פרת לחידקל הדם נשפך כמו מים.
|
בסוד אגלהלה: "גברת קטני, את ילדותי, אהובה"
והיא תחשוף שיניהקטנות הלבנבנות
כמו גורך, הרגע נולד
|
[זאת לא אלימות זאת אהבה
זאת אלימות, אוי, אוי ואבוי]
|
הרוח לחש לנו באוזן
שצריך לחשוף
שיניים
ולנקות את הרוק מהשפה
|
הדבר המפחיד ביותר הם אנשי העפר.
|
האהבה שלך לא תציל אותי מעצמי
|
אל מלא רחמים
ובהם ילדים-מלאכים
רחמו אליי ואחזור לאימי
|
פייט לי שוב כי שדיי הם דמעות
ואתה רק רוצה למלוח את לשונך בחיי
|
אם תעזבי אני חוזר לאלוהים
רק לא לבד
|
אב הבית לועס עלים ויורק על הסדין,
האבק על הז'קט מצטבר לו בקמטים,
הכלב העיוור נובח רק כשטנדרים אדומים חולפים
|
גילה זורחת עת הבוקר
כמו פרח מזדקר.
היא זוכרת.
|
פגרים של כלבים בכניסה לביתי
משהו רע כאן קרה
משהו מסריח משהו רקוב
האם הלילה זה קרה לך שוב?
|
האם פרצו בך כבר הגעגועים?
לקולי העמוק,
רוכן על כתפך,
לוחש ברכות
מילים גסות.
|
כל המגניבות הצהבהבה- אדמדמה הזאת
מירקרקת לה אל מול עיניי הצורבות.
|
בשל ומיוזע,
בגוון נעורים.
רכה, לא תמה
בבתילות תלתלים.
|
בשירת ילדות קטנות אני נישא השמימה.
גולש כמו סירופ שוקולד,
נמרח כמו צבע ממכחול.
על שיניים לבנות מדלג בין הגשרים.
הן לוקחות אותי
וצחוקן מלטף את שרירי גבי.
|
עם עט נמרחת ובלי כל בושה
הוא חורט במוחי
|
הפחד, הסקרנות אוחזת
מצטנף מאחורי חלון ממוגן
מי בכלל רוצה להיות כאן?
|
שאהיה לשלולית,
שאטבע בצבעים של שיכר,
שכמותם,
אקרע לרסיסים,
|
כולנו- נהג חדש
במכונית המילוט.
כולנו- ג'אנקי של אהבה
נכנס לקריז.
|
שלדים רזים
בג'ינסים צמודים
ומבליטים כל מיני סחוסים.
|
לא מספיק היופי בעולם,
צריך שיהיו עיניים שרואות אותו.
|
השותקים של הבוקר, יום ראשון,
הם המתים של הלילה, יום שני.
|
רוכב אופניים מתנגש ברוכב או
פנוע מתנגש בי, במוחי,
בשארי כוחי
|
ואני לא מצליח לבכות
אני לא מצליח לבכות
|
כולם מדברים איתי על שנ"צ
אני רוצה יותר, אני רוצה הכי קרוב למוות,
אני רוצה אותנו שכובים עירומים אחד בתוך השני מקופלים
|
אני חוזר לצבא מחר
ואת הולכת לקניות.
|
אני העץ הזקן, העייף,
השואף לשלכת-
להשיל מגופי כל הירוק הזה.
|
אין אהבה כזאת בעולם
או ברחוב הראשי על זיכרון-יעקב.
|
"החורף יפה לך",
מעילים של סבתא,
ושיער ארוך.
|
ליד הנחל האדום
למד את אהבת הגוף.
|
יום אחד, אני אטבע לי באמבטיה
כמו פוליטיקאי מזדקן.
|
הוא הציע גם שק
תפוחי אדמה זרה
שגודלו אצלם מעבר לקו
בגינה.
|
להדיח הכלים?
לעשות לך ילדים?
|
...יש בי צער,
ויש בי כלום.
היה באמת נחמד,
פשוט לא היה קסום.
אין בי פחד,
לא ממך ולא מאהבה,
לא מהקצה,
לא מטרוף ולא הטרדה.
|
הכל הולך לעזאזל,
אבל הים נשאר מים וההרים אדמה.
כשהנערה הולכת היא לוקחת...
וקוצר רוח הופך לקוצר נשימה.
|
ואת יפה כמו עור פצוע,
עם שיער וקמטים קלים.
|
החוטים הסבוכים בלתי נראים,
היו תלויים בין המבטים.
דבוקים כמו בכור העכביש לקיר,
מחכים להתאהב לפי תזוזת אצבעות הפופאטיר.
|
"אהבה כמו זרע אברהם, כחול על שפת השן"
זעקתי.
|
בדקר חצבתי בבועתך,
נטשתי מלחמת- סערת גברים.
ברחתי לנשום, בעיר ירושלים,
|
אני רוצה בגופך.
זוכר רק נגיעה.
אבל בראשי התפרצות,
שיוצאת כנשימה
|
הרעד בי עובר
ואז את אומרת:
"היי, סתם צחקתי."
|
אני מפחד להתעורר באמצע הלילה ולגלות שמישהו עקר לי את הלשון
הוציא לי את העיניים מהמקום ותלש לי את האוזניים
|
זמן הוא גלגולי הגוף
על מזרן רחב
|
אני רודף אחר הצללית
המשונה שעל הקיר.
משתנה לכבוד המשחק שלנו.
קמיצה עוקבת אמה
אל תוך שלולית אדומה. שקופה.
|
אני רוצה לצלצל לך בפעמון
עד שתאמרי שאת המוסיקה הזאת לא יפסיקו
גם המלאכים.
|
אור מנורה מכה את נקביי אפי
פצעיי מחיכים אל עבר הנסיך הקטן
|
עכשיו אני יכול
לעמוד מול המחזה היפה ביותר בעולם
ולעצום את עיניי.
|
אם היה לה בפה מטפחת קשורה ובה רך קטן שלי?
|
האישה מיצרת דמעות, זרעי עצב מימיים,
אותם היא שותלת, בידיה הקרות,
בליבו של הגבר
|
אני רץ הכי לאט שרק אפשר
בגן השושנים
|
מי ידמם את פריחת נעוריו?
והמדמם בעצב, -
נשמתו נפולה אל מול אחיותיו
המדממות לו בקצב.
|
מלאך המוות דפק אצלי בדלת,
הכנתי לו קפה, קפה שחור.
|
נתתי לשרפה לאכל את היער.
הסתכלתי מהצד ושתיתי את המים בעצמי.
|
אור לא ישפך במקום שבו הלילה סורר תמיד
|
"אז מה אתה בא לפה הרבה?"
(עוד קמצוץ של תעוזה והיית מרסק את המצח הענק שלה ישר לתוך כוס
הזכוכית עם הקרחונים)
|
רציתי כל כך שתפתיעי אותי,
שתפתיעי את עצמך.
|
שיפולי גופה נדמים לי לשורשים בנביעות הנחל
וראשה לפרי בשל בו אני רוצה לנגוס
ולמצוץ את הגלעין.
|
בואי אליי הבית
ואחבק או אאנוס אותך כל הלילה
|
לא בכי לא ניצחון
אפשר למצוא להרגיש נכון
הרי כולנו קצת הלכנו לאיבוד...
|
כוכב נולד
כוכב אחר מת
ברח הכלב
שני חתולים
|
חודשיים של אושר
זה כמו שגיאת כתיב.
הראש שלך עשוי מחצץ.
|
עגיל פינה
עין אדומה
שיער צבוע
ריח מלחמה
|
פירות העט האחרונים
נכתבו עם שחר.
כאשכולות תלויים ממך.
|
תרגום: (1957) dimitri tiomkin, ned washington
תני לרוח לנשוב בדרכי ליבך
כי פרועה היא הרוח
כה פרועה היא הרוח
|
להרגיש כמו חלקת אדמה מונבטת
|
לנו, הפוסעים העיורים,
לא תבוא ישועה
|
זה נכנס לך עמוק בתוך המחשבות המופשטות שלך.
כן מותק,
עמוק בתוך המחשבות המופשטות.
|
בביתי החשוך
אני מתעורר
ויוצא אל המרפסת
לנשום
|
ולא הצלחתי והיית שם מולי והציפורניים חרטו על הקיר
צמררו את הזמן שעבר וחלף וכבר לא נשאר דבר להפסיד
אוי צעקות מהלב לשמיים שורפות בגרון
כמו מטוסים מתרסקים על צלע ההר
|
מאושר ורועד.
בעצב, אקטוף את עלי הכתרת
מכל הפרחים.
|
שיכור אך לא מספיק
לראות סוף עולם
לשיר תקווה
|
אני לא רוצה להיהפך
לעוד בחור שמח, כותב שירים
על אושר.
(אני לא מוכן להיות ארכדי דוכין)
|
אני לא אוהב שירים שמתחילים ב:
"אני אוהב אותך"
|
והיה לנו יין והיה לנו טוב
|
טוב, מה אומרים על כזה דבר? מדובר פה בארכיון כמעט ולא מצונזר
ולא ערוך של המוןהמוןהמון חומר, לא כולו באותה רמה אולי אפילו
ממוחזר בתוך עצמו, אין סדר כרונולוגי. יש מספור אם תרצו להתיחס
למשהו ספציפי. לא צריך לקרוא הכל או הכל ביחד. ובקיצור תעשו מה
בראש...
|
צלילים של מכונת נשמה
משוכללת.
וגם קצת פסנתר,
ברגעיי האחרונים.
|
עכשיו אני נושם לאט,
גם אם זה רק לרגע.
עוד מעט אני אפול לאחור,
בהילוך איטי.
|
זאת הדרך הנכונה לשמוע ג'אז:
|
ה"איש" שלי בדיכאון. הוא אומר שהשוק לא משהו בתקופה האחרונה,
והמכירות ממש בירידה. למען האמת, הוא אומר, לולי כמה חברים
טובים שממש עושים לו טובה ועוד קונים ממנו, אז כבר אין לו כמעט
לקוחות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
דינו, תפוס תהוא
שמאשר את
הסלוגנים ותביא
לי אותו.
לא, מטומטם, חי.
חי! אחרת איך
אני יסביר לו?
המפיונר
הקומפולסיבי |
|
