|
לא חשבתי שאוכל להכאיב לו יותר משהכאבתי, אבל לא רציתי לקחת
סיכון. אחרי שניפצתי לו את הבקבוק הריק על הראש, גיליתי
שהבקבוק לא היה לגמרי ריק. זה קצת ציער אותי. הוויסקי הזול
שנשבר על ראשו היה יכול באותה המידה לצלול לגרוני
|
ביקרתי אתמול את השמש. היה לא קל. היא סיפרה לי שקשה לה, שהיא
כבר לא משפיעה כמו פעם. אמרתי לה שזה לא נכון ושלמטה נורא נורא
חם. היא עשתה לי פרצוף מסכן, עם עיניים עצובות. שמש עצובה זה
דבר שקשה לראות.
|
סוף הלילה באמצע המדינה. אני הולך לקנות סיגריות אחרי המשמרת.
זו הייתה משמרת הלילה האחרונה שלי. איזו הקלה. הדבר היחידי
שלמדתי מכל אותן שעות ליליות בעבודה, הוא שמשמרות לילה הן ממש
לא בין הדברים שאמורים להיות כלולים בחיי.
|
השיר מתחלף, וקורט נעלם לפני שהספקתי להתנצל. זמר שעדיין חי
מרעיד את האוויר, את עשן הסיגריות, את ריח השתן, את העולם
הנטוש הזה, שנדמה לי כי הלך זה מכבר לעזאזל.
|
יום ראשון בבוקר. היש זמן דוחה ממנו? השילוב הזה של שעת הבוקר,
על כל רעשיה הנלווים, המיותרים והכל-כך מאוסים, עם היום הזה -
ראשון. השילוב הזה פשוט ממוטט אותי בכל פעם שאני פוגש בו.
|
אני בין עבודות,
בין קשרים,
בין מדינות,
בין אמונות,
בין כשלונות,
|
תקשיבי
אני אגיד לך את זה הכי ברור
ואז די
ואז תיפלי כבר לזרועותיי.
|
עד שפעמון הכנסייה שוב יצלצל,
יבוא חלום וישתולל,
והסופה רק תתחזק,
הלב מרגיש ומתנתק,
דברים שלא רואים משם,
קולטים בצד הקר של העולם,
|
אתמול בערב,
בכיכר דאם,
קצת לפני שקולה
של השמש,
שב ונדם,
ראינו אוסטרלי אחד,
יושב על ספסל
וחושב שהוא
ג'ים מוריסון.
|
האיש הכי עצוב בעיר
ישב וכתב לאורו של ירח שכלל לא האיר
הביט במחברת והתחיל לכתוב שוב
שיר על כמה שהוא עצוב.
|
סיפרת לי על
השמועה בדבר
האקורד השונה,
שממנו, אפילו האל,
היה נהנה,
|
המתים לא
פראיירים,
הם עסוקים
בלמות,
את הכאב מייצר
האדם,
וכל השאר
זה יתמות,
מי יכול לטעון
שהעולם אינו
פשוט?
|
כאן זה המקום
בו שחור הוא הצבע,
וכלום הוא המספר,
הזמר יסמיק, ויוסיף,
שזה דילן, לא הוא,
בעצם אמר,
|
ילד, מאין באת?
לאן אתה ככה
הולך?
מי סיפר לך
שהחיים שייכים רק
למי שמתלכלך?
|
האמנם שייך הלילה
רק לאוהבים?
אפילו פטי סמית'
תודה שזה בולשיט,
ושזה ספרינגסטין כתב,
|
לא דוקטור, אני לא בסדר
ואני יודע שאני מתמכר לעצבות
כן דוקטור, אני פוחד
לא, לא קרה לי שום דבר כזה בילדות.
|
"עזוב שאלות!", מורה הזקן,
"אני חוזה שעוד אחטוף מכיוונך
אפוקליפסה של מיגרנה,
יש מקטרת קראק על השידה,
אולי תביא אותה הנה?"
|
תכננתי לשנינו
פגישת עבודה,
האושר יהיה הבורר,
והקארמה עדה,
שלום לך
ארץ אבודה,
|
שיר על שקיעה, חשבתי
כל משורר חייב שיהיה לו
שיר על שקיעה
ואני, מה אני אם לא משורר
ואין לי אף שיר על שקיעה
ואני לא יכול יותר.
|
אך אין זרים,
בודדים מעזים
לבוא ולתייר.
בירת הנצח
מרכינה ראשה,
אוטוטו היא תוותר.
|
מתוך אפילת השאננות, שוב נדלק על חייך הספוט העצוב, של הלבד.
ואתה בוהה בו, מסונוור, טחורים תקועים לך בתחת, ואם לא דרכים,
אז לפחות הזין תקוע לך ביד.
|
כתב ידי שהכרתי הפך קשקוש. הליכתי הבטוחה הפכה צליעה. ליבי
מתנפץ מעוצמת הייאוש. הראי מתנפץ מגודל הפליאה. רסיסים של
זכוכית, של זהות, של מי שהייתי ופתאום נעלם. שברים של בדידות,
שחודרים אל העור ושופכים את הדם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
