[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
לפי שנים רבות החליט נשיא אמריקני אלמוני שהוא יהיה הראשון
שישלח אדם לשמש.
הוא הזמין את ראשי נאס"א שבישרו לו בצער שהדבר בלתי אפשרי.

היה היה לפני שנים רבות ילד אחד.
הילד הזה היה מאוד היפראקטיבי והתחביב האהוב עליו היה לרוץ
במעגלים מסביב לחדר עד שהוא נפל ונרדם באפיסת כוחות.
הוריו של הילד לא חיבבו במיוחד את התחביב יוצא הדופן של בנם.

הם ישבו בחושך.
הם לא כל כך רצו לשבת בחושך, אבל הפסקת החשמל לא השאירה להם
הרבה ברירות.

"יחיאל!"
"יחיאל, כאן אלוהים מדבר אלייך"
(בואו נבהיר דבר אחד. לא קוראים לי יחיאל. עד היום לא הכרתי אף
אחד שקוראים לו יחיאל. אני לא יחיאל!)
"יחיאל, את מקשיב לי? כאן אדוניי אלוהיך אדוניי אחד!"


לרשימת יצירות השירה החדשות
When Amber gets the mode
You know it's bad
First comes the food
Then comes the blood

תחושתי
In the silence of the dead
No one spoke
The ground turned red
In the city near the lake

A bed time story
A fairytale
Same old thing
It never fails
Soon you'll sleep
In your bed
Relive the story
In your dreaming head

Locked inside myself
Looking for a way out
No one can see me cry
No one can hear me shout
Locked behind my walls
But I didn't leave a door
And now I want to exit
Can't take it any more

There were two of them
Sitting on my window ledge
Just whistling away carefree and happy

מחאה
In death we lie
Hand in hand
Rows upon rows of us!
In turn we die
For our land
Miles upon miles of dust!

Living life in a dream
Taking it all to the extreme
Your empty little head
You are such a dead
Dead blond

Do whatever you think is right
Do not go gentle into the lonely night
Decisions should not be taken lightly
Drugs should not be taken nightly.

And thy - shall rise from the ground
And form flesh and skin.
And thy - shall roam the earth
As servants to the one I chose.

You're so tiered
Laying on the bed
Just giving a rest
To your aching head

If all you want to do is walk out the door
Don't let them nail you to the floor
If all you want to do is ride towards the sun
Don't be afraid if they pull out a gun

ביקורת
!He is no more
My friend,
My love,
My joy,
My reason to live,
He is no more!

Hello ladies and gentlemen,
We are so glad to see you.
It's very nice of you to come here,
To receive what we have to give you.

She woke up one morning
By his side
She didn't know how she got there
Or when was she left behind

מחאה
Give me more give me more
I'm a power addict I'm a power whore

Sitting in a chair for eight hours a day
Listening to people who're in-love with their voice
Listen to them talking. Listen to them say:
"You must listen to us. You have no choice"

I Love, Love U So.
I Only Need - need to go away for a while.

Sometimes there is no other way
Sometimes it's all you have at the end of the day
Sometimes you stray too far away
Sometimes your heart brakes like clay

I'll fuck the system
I'll fuck them all
Everything will crumble
Everything will fall
When I'll fuck the system
Fuck them all

There is such a thing as too good
Sometimes it's better to keep cool
With both feet on the ground
And everything just "fine".

Silently watching without saying a word
You live by the pen I live by the sword
But still my desire is fast growing
But still my desire is fast growing

גורל
Look at our children
Marching off to war.
Trudging to the beat
Endless rows of four.
When they shall return
It will be only rows of two.
All with bloody hands
And their faces a paler hue

There was that nice Jewish boy,
Playing with his draidel on Christmas Eve...

ביקורת
Little Jennifer never liked going home again
There was just too much of that horrible pain
Envious mommy liked to kick her to the ground
Pedophilic daddy liked to play around...

Knowledge is spared
For the common good
Rape and pillage are bared
If it raises the masses mood

Now I can finally rest
Knowing I did my best
I've won this stupid race
I took my rightful place

מורבידי
Goodbye cruel life,
You gave me everything I ever needed
Everything I ever wanted
Everything I ever hoped for
With a single step I reject you and your precious gifts

And I drive the line
Between these homeless streets and ragged buildings
Time and time again

There is no other way
To look at what you had to say
You don't feel that you can stay
And so I'll mark this day
As the end

A ruler is merely an object,
Made to connect two points with the shortest line.
I could never be a ruler,
And that is also fine

The burned out internal flame
The guilty starting to feel the blame
A white flash in the empty black night
A sinner from birth seeing the light
A dying soul and a broken heart
The strongest mind torn apart

והם קוראים לי,
הם רוצים הצגה.
החיים משעממים,
והם צריכים הפוגה

ביקורת
רודפי הכיסא, אנשים מושחתים,
כל חייכם הם זהב של שוטים.
אין בכם אמת, ואין בכם חמלה,
ולכן גם אין לכם מחילה.

שואה
פה כבר לא יצמחו פרחים
פה, כבר לא תהיה שמחה
כאן רק הנושמים פורחים (נשמתם)
כאן, על אדמה חרוכה.

שתית את כל דמי
אך לא הגעת עוד לרוויה
תרת אחר נפשי
אך לא די בה לשתייה

ואם המילים חסרות תועלת,
אולי ננסה שתיקה?

חשבתי שאני יותר חכם מכולם.
אז חשבתי.

אבל בחוץ הכול כהה,
בדיוק כמו שזה בפנים.
חבל שלא ידעת.
איך שדברים משתנים

אי שם יש אדמה
שלא ספוגה בזוועות מלחמה
ואנשים הולכים זקופי קומה
אי שם.

ארספואטיקה
אני צועק הצילו, מושיט ידיים לעזרה,
אבל אין לי מענה, בדממה המהירה,
והסוס ממשיך לדהור, במנוסת האשמים,
ואני נשאר רכוב, על גבו המאדים,
ואין עליו בלמים, וגם לא מעצורים,
ומסביבי יש ריקנות, של נפש משוררים,

כבר שלושים שנה
וכאילו כלום לא השתנה
את עדיין הכי יפה כשאת ישנה.

וכמו צריף רעוע,
ומט ליפול,
האש אחזה בי,
מבלי לשאול.

מצב
הגשם יורד,
הגוף רועד,
הלב כואב
הוא כבר לא שואב.
הדם זורם,
בקול צורם,
ואין לאן,
הוא זורם לים.

בורחת מאנשים
בורחת מהחיים
בורחת למתים
בסוף כולם מתים

כל חפץ עזוב בכבודו מונח.
כל החפצים העזובים זרוקים בפח.

דמעות גופרית ונהיות עשן.
צעקות כאב כמתוך כבשן.
ורק ליגעים אין מנוח.

ברוכים הבאים,
מטיילי זמן יקרים.
זוהי המאה העשרים ואחת,
ואלו הם החוקים:

אנשים חמושים,
מסתובבים סביב.
ברחובות של תל אביב

כל אחד נולד תינוק
ולכולם אומרים לשתוק
אבל בסוף כולם מתבגרים
לכל אחד יש חלום
וכולם רוצים שלום
בסוף כולם מתעוררים

כלוא בתוך חדר
רק מציץ מהחלון
כלוא כמו הזמן
שנחנק בשעון

זכרונות
פצע פתוח וצלקות ישנות
גלדים מוסתרים של תקוות נושנות

אכזבה
אני ואת לבד באמצע הרחוב
כשפתאום טיפה נופלת לך על המעיל
אנחנו מתחילים לצחוק ומסתכלים למעלה

אנחנו העתיד,
עכשיו ולתמיד.
לפחות בינתיים.

במדים,
מפוחדים,
בודדים,
ילדים

פיוט
נמאסץץץ די כבר לשיר הזה אין טיזרץץץ
רוצים לראות על מה הוא? תבדקו לבד!
חה חה חהץץץ

על האהבה שלנו,
יכתבו ספרים.
על האהבה שלנו,
ישירו שירים.
על האהבה שלנו,
יצלמו סרטים.
קומדיות רומנטיות.
ובסוף כולם מאושרים.

ראיתי את עצמי,
חף מכל יומרה.
הבנתי מי אני,
ונתקפתי מרה שחורה.

הגברת השמנה מחליפה אדרת,
אבל הלכלוך לא יורד - זו אותה הגברת.
מיליוני ילדיה צועקים לנקיון כפיים
והגברת השמנה סותמת גם אזניים.

בדידות
כל שאר הדגים
נטשו את נפלאות הים
לטובת החוף
הנעים והחם
כולם ברחו מפה
ברחו לשם
כל שאר הדגים
הם עכשיו סתם,
בני אדם

קר וגשם,
וכבר אין ממש לאן לרוץ.
הרחובות מזמן ריקים,
התנורים מזמן דולקים,
ואני לא רואה לאן,
אני הולך מכאן.

היה ילד
עדין ומתוק
היה ילד
מלא שמחה וצחוק
היה ילד

ייסורים
ומעבר לתרופות,
מעבר למשככים,
הכאב משאיר אותי בחיים.

אבא שלי נכה. :)
אחותי משוגעת. :)
לסבתא שלי יש אלצהיימר, :)
ולחברה שלי יש שפעת. :)

המכשפה הזקנה עצובה עכשיו
כל חברותיה נדדו דרומה בסתיו
ועכשיו כבר חורף קר ובודד
מחכה אולי יגיע קוסם נודד

הם היו לי אחים,
הם היו לי חברים,
והם לא היו צריכים למות.

ירייה אחת של האקדח
ועוד כמה מכות עם הסכין
המוח על הקיר
והדם על הסדין

שיר מאוד קצר על מערכת החינוך
כדאי לכם.
באמת.
אני לא משקר.
כדאי.

אני מתחיל התחלה חדשה
מנסה לא לפגוע באף פרה קדושה
"כדי להתחיל מחדש צריך לעזוב את מה שנגמר"
"חשוב לחיות את ההווה אבל צריך לזכור את העבר"

במקום בו יש בניינים מקצפת,
וקירות מפרחים,
גשמים של שלכת,
ונהרות קקאו משתפכים

עם אקדח טעון
וחור בלב
מתחבא מהעולם
מול המחשב

ויחכו הכל לאות מרקיע
ותראה עיניהם את השחר מפציע
מפיץ את אורו החיוור על הנוף
ומסמל לכולם שהגיע הסוף

זה לא, שטרחת להגיד לי מה מפריע לך;
את פשוט, קמת והלכת, בלי אפילו לומר שלום.

אמא, אבא, במבה!
עכשיו נשארה רק השקית הריקה
אמא, אבא, למה?
הקברים טובים מאוד בשתיקה

טיסה 666,
ישירה מרחובות לעולם הבא.
האדם עוזב,
נשארת רק מצבה.

שמאל ימין,
שמאל ימין שמאל.

אם אני מת היום,
מה אני מחר?

והזווית שלך תמיד אחרת מהזווית שלי.
והעולם שלך תמיד יותר יפה.
ככה, עקום.

הוא נמצא על הכביש,
כבר 20 שעות רצוף.
נעצמות לו העיניים,
נרדם הגוף.

כבר לא ילדה.
התמימות נעלמה.
הצחוק דוכא.
והחיוך היפה,
התמלא בדמעות.
את התבגרת.

אהבה
"אני אוהב אותך
אהבה מהספרים
אהבה יפה, טהורה
שבולעת את כל הפערים"

כולם אומרים לי תתבגר.
אני עונה: "לא רוצה".
כולם אומרים לי שאצטער.
אני לא מבין...

כלבים שחורים,
גדולים,
מהירים,
נובחים ומריירים,
ואני קטן.

נשימה רדודה,
לחצים בחזה.
מתחילה עונת הנדידה,
אני חושב שאני הוזה.

ביקורת
אנחנו לא גורם, בשם משוואה.
מבלי להבין, צועדים במצעדי גאווה.
לא דואגים, גם כשאין שלום או אחווה.

כשהלכת נהיה לי ריק,
ולא נשאר לי יותר מקום.
כשהלכת התחלתי להיחנק,
ולא ידעתי איך להתחיל לנשום.

מצב
הייאוש כבר לא מעבר לפינה
הוא זורם בתוך העורקים
וכבר אין סיבה לקום מהמיטה
אולי רק כדי להביא עוד קצת ממתקים
דיכאון זה כבר לא מילה גסה

תמיד הסתכלתי עליה,
תמיד מרחוק,
תמיד בהיחבא,
תמיד מבושה.

יש אמת בפרסום,
והיא מדברת אלי.
היא לוחשת לי סודות,
מה כדאי ולא כדאי.

מחאה
לשווא אשב ואכתוב כאן טיזר
אשר אין בו ולו הרמז לשיר
עדיף להוציא גלידה מהפריזר
ולאכול מהר לפני שתפשיר

אנחנו חברים
כבר כמה שנים טובות
זה קשר אפלטוני
בלי ריבים, בלי בעיות
אבל פתאום את אומרת
שאת רוצה לשנות

התכתבנו כל כך הרבה,
שכבר נמאס לי לראות מילים.
אני רוצה לשמוע את הקול שלך,
אני רוצה להרגיש את הצלילים.

אתה מי שאתה,
אבל זה לא מספיק בשבילי.
מגיע לי יותר.

ציפורים שחורות מעל מדבר לבן
ציפורים שחורות מעל ילד קטן
ציפורים שחורות מול עתיד ורוד
ציפורים שחורות בלי סיכוי לשרוד

למה? למה? את? אולי? אבל ובינתיים אבל כי
למה? למה? את אז? אני לא? בואי וננצל!

על סף התהום
על סף השפיות
מתנדנד על הגבול
בין חלום למציאות
על סף הדלת
לעולם אחר
כל מי שנכנס
לעולם לא חוזר

מחאה
יש משהו משונה
בדרך של עמוד האש

ואיש אחד,
נמוך קומה,
התחמק מתוך ההמולה.

סם החיים.
כפר המוזיקה בניצנים.
התמכרות להמונים.

מתחת לעור, בכלוב הצלעות,
בין שרירים לעצמות,
שומנים ורקמות,
שם הוא יושב.
קרוב ללב.

אלוהים קיבל מפתח ופרץ לי אל הבית
עכשיו אבא שלי שוכב באדמה.
אם הוא רק היה מתעסק ביונה ועלה הזית
אולי אבא היה חוזר מהמלחמה.

נענו במעגלים,
חגים כניצים, או נצים.
שומרים על מרחק קבוע,
בריקוד הצייד הפרטי שלנו.

בא לי לקחת סכין
ולחתוך לו את הורידים
לראות את הדם שלו זורם
ואת החיים שלו נגמרים

הראש שלי מתחלק לאלפי רסיסים,
זכוכית שבורה.
הכול משתקף באלפי צבעים,
אבל אי אפשר להבין את התמונה הגדולה.

אווירה,
בלי אמירה,
שירה.
שירה עברית מודרנית

עדיין יש לי זמן ועדיין יש לי דיו
אז אני אמשיך לכתוב כי זה כל מה שיש לי לעשות
אבל השיר ישאר ריק בלי תוכן או חריזה
בלי מוסר השכל וגם בלי בתים והרגע חשבתי על שם בשבילו:
"שיר לאנשים ריקים"

מוקדש לכל המורות לספרות ולמשרד החינוך של מדינת ישראל

אני טובע.
בים של זפת וגופרית,
אני נחנק מהחושך שבראש שלי,
ואת שקועה בכרית.

אין נחמה באמת
אין נחמה בשקר
השלום שלנו מת
ה"להתראות" ניצח בסקר

השעה שש בבוקר
צריך לקום
השעון מצלצל
אני עוד רדום
כל כך מוקדם
לא יכול לעשות כלום

אלוהים תעצור את הסרט.

הגפרור מעולם לא רצה
שיצא ממנו כל מה שיצא
"הייתה יד מכוונת מאחורי התנועה"
הוא פלט באנחה כנועה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
כשמבשלים ארוחה תמיד יש את "המנה".
"המנה" זאת המנה העיקרית בארוחה, המנה שאנחנו הכי אוהבים.
המנה שאנחנו הכי משקיעים בה, נותנים לה את מירב תשומת הלב.




חזרה לעמוד היוצר הראשי
מי שלא מוצצת,
מורדת.







טארנטלה


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/GilRosenthal
יוצר מס' 13287. בבמה מאז 19/5/02 19:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לגיל רוזנטל
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה