צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

עשרות תושבי העיירה הקטנה והחורפית, שחוותה יום אביב נדיר
התאספו סביב כיכר העיר.
היתה זאת עיירה מהסוג שלא קיים היום יותר, היו בתים ספורים,
כיכר כנסייה ופונדק.
עשרות הנשים שכוסו מכף רגל ועד ראש ברעלות ילדים קטנים שנולדו
לתוך חיי עליבות, וגברים עייפים מהחיי

התארגנתי וישבתי לראות טלביזיה כבר היה די מאוחר, והיא,
השותפה, עוד לא חזרה.

את המחשבה הזאת הפסיקה כוס קולה שהתעופפה לכיווני ונחתה
בטבעיות על שולחן הקפה שממולי, לא ממש נבהלתי מזה, רק הופתעתי
קצת, אני מניח שכל החתולים בשחורים האלה בסוף חדרו איכשהו
לתודעה

בכלל היו הרבה אלמנטים מאוד לא הגיוניים ביום הזה, הכל היה
נוזלי כזה, כאילו משהו קרה למצבי הצבירה, מוצק היה נוזל
ולהפך.

הכל היה כאילו מציור של דאלי, בחוץ היו כל מיני אנשים מוזרים,
אנשים לובשי חליפות בעלי ראשים של סמור שניסו למכור לנשים
שבמקום ראש היה להן

"יש לך לונה פארק בגרון" אמר.
כמובן שלא האמנתי בתחילה, וחיוך החל מעקל את פי אך הבעתו של
הרופא נשארה קפואה מלבד אור מסוים שדמה לזרוח למעט בעינו.
הוא הגיש לי מראה מרובעת בעלת מסגרת שחורה, וביקש ממני לפעור
את פי ולהתבונן, אכן היה שם לונה פארק

ליל חורף גשום העיר הגדולה הזאת השחורה, כולה ישנה.
חושך סורר בכל מקום מלבד אור הברק שנחרט בעיני הרואים בו.

היא היתה קצת יותר מיוחדת כשהיא זינקה (בעזרת קימוט של עצמה),
מהתבנית והחלה לרוץ(טוב, לקפץ) לכיוון הכללי של הדלפק, לא
איבדתי את עשתונותיי, רצתי אחריה עם המסור הקטן.
היא היתה די מהירה יחסית לפיצה.

התביעה זימנה עד ועוד עד ועוד עד, מר כץ פשוט ישב עם ראשו על
השולחן ידיו מכסות את ראשו כמחפשות הגנה מכל רע, אך ההגנה,
העזרה, לא באה.
והכל המשיך ונהייה קודר יותר ויותר.
מר כץ הבין הוא ידע שהוא אשם וכמוהו גם השופט, הרי השופט למעשה
הוא הוא מר כץ.

לקח למוח שלי כמה שניות בדיוק לתפוס מה קרה אבל לאחר כמה
השניות די הוא הצליח להסיק כמה מסקנות די חכמות לדעתי:
1)להקשיב לזקנות פולניות שיוצאות מ"הום לי הכל בדולר".
2)הרגליים שלי לא על הרצפה.
3)הרצפה מתקרבת במהירות די גבוהה.