|
יליד 1980. קיבל אחרי שמונה ימים את השם נתנאל כלפו,
כונה על ידי רבים נתי ומתישהו הבי"ת השתרבבה לשם.
מישהי אמרה לו שיש משמעות לשם נתיב. מבחינתו זו עוד
דרך.
הקריא פעם בערבמה2 המיתולוגי (טאוור-רקורדס) ערבמה2
הבלתי-רשמי (גן מאיר) וערבמה אחד (תמונע) מבטיח
לחזור בקרוב.
הספיק ללמוד במקד"צ, ישיבת הסדר, שליחות בארה"ב,
ללמוד קולנוע וללמוד תורה.
עבד כ:רכז נתוני מים, עובד שטח, פועל במה (לא חדשה),
יחצ"ן, מתכנת מצגות, מורה לעברית, תומך טכני, אופה
בייגלס, מסדר ספרים, מאבטח בניה, רכז טכני והפקות
בבית ספר לקולנוע, מדריך בכפר נוער וסוחר מט"ח.
היום הוא רכז מיחשוב בכפר נוער (אחר) וחזור מידי פעם
לבמה ככותב וקורא.
עד עכשיו הספיק להתחתן ולגדל שלושה ילדים כובשים.
זוכר לטובה את ערבי הבמה המיתולגיים (כולל הלא
רישמיים), את הבראנז'ה הבימתית, בורקס פינוקים
באלנבי (או בוגרשוב), מסיבות ימי הולדת ובעיקר
מתגעגע לטוב ולרע לטוב.
כותב מתוך נסיון עקר לבטא מחשבה.
מרגנית אהבת חיי: שלי ושלהם -שלך הוא.
עוד מעט, כשתפסיקי לבכות הוא יתקשר אליך ויבקש "רק לדבר איתך"
רק "לראות אותך" אבל אני יודע שזה לא רק ,אני יודע שתחזרי
למשחק החברות הזה...
|
הסתכלתי בשעון ואמרתי לעצמי שאם היא ישנה עד שעה כזו אז כדאי
להעיר אותה אפילו חובה דתית-מוסרית לאחת שהיא מאמינה אדוקה
בעקרון "שינה זה בזבוז זמן".
|
הוא היה יושב במרפסת על כסא נוח עם כוס ענקית של שוקו ומביט.
|
הוא קרא לי מאי, כמו השם של החודש.
|
הילה והמשקל שלה. רק לתאר אותה זה מבהיל, ½17, גובה 168 ס"מ
ומשקל של שלושים ואחת קילוגרם עור חיוור כמעט שקוף ועיניים
משגעות בצבע ירוק בקבוק...
|
-טוב, אמרתי לו די ברצינות, אני בוחר במוות!
-חס וחלילה! על מה אתה מדבר? הוא נראה ממש מזועזע.
-תרגע, אני בוחר ללמוד לבד ואם אתה אומר שזה מיתותא אז אני
בוחר לי לחברותא את מלאך המוות!
|
מדהים כמה שזה קל. חמש אולי עשר כוסות מים, שתי אצבעות והכל
היה זורם. גם הרגשתי טוב יותר אחר כך. חשבתי לעצמי "איזה מזל
שאלוהים זרק לי את הכתבה הזו לידיים"
|
את ענבל הכרתי במסיבת יום הולדת של מכרה משותפת. אני בדיוק
הייתי בחופשת קו והיא בתחילת ימי ההופעות של הלהקה שלה.
כשנכנסתי, כולם הסתכלו עליי כאילו שאיזה יצור נחת פה. שרון,
שהייתה מעשית יותר, חיבקה אותי, הודתה לי שהצלחתי להגיע למרות
לבנון ונתנה לי פחית בירה.
|
קולט את עצמי עובר על רשימת המתים. איפה רן ברון?
|
הפיה המפתה
זוהרת באור יקרות...
|
העיניים שלך עצומות,
הם לא רואות אותי רואה אותך רואות אותי...
|
"מאוד" הוסיף "וקוראים לי בני"
כי הגנה צמודה זה לא רק לרוצחים
|
אופיום להמונים.
-אני אוהב את זה.
|
רציתי,
לדעת אותו,
לדעת אותך.
על דפים לבנים
או קופסת סיגריות
שלו
|
רציתי לומר לך ש
אני מצטער
על שלא נשארתי ער
|
ואולי אלוהים יתן לנו שקט,
ואולי השכינה תפסיק לצעוק.
ואולי רוח הקודש תמשיך לצווח,
ואולי אנחנו נמשיך לשתוק.
|
בהתחלה חשבתי שזו תגובה רגשית טבעית, אחרי הרבה זמן שלא
הרגשתי, אחרי הרבה זמן שהיה חסר לי. חשבתי שזו אופטימיות
שנוחתת עלי וממלאת אותי ולמרות שדי נהנתי מהתחושה - פחדתי.
אמרתי לעצמי שהדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זה להתאהב.
|
אני יושב על החול, מרגיש את השמש, נעימה לא צורבת, שומע בקושי
את המים כשהם נשברים על החוף, מרגיש לרגע את מה שסתיו מכנה
אלוהים.
|
אולי באביב כשיזמינו אותך לליל הסדר אצל הסבא-סבתא תרשי לעצמך
לחייך, להרים את הראש. אולי תלכי ברחוב תיראי אותי בפנים של
מישהו אולי תטיילי בצפון ותראי אותי בנחלים הקפואים של הגולן
או שתיראי אותי בפריחה המשגעת הזו שנראית כאילו הצייר שפך את
כן הצבעים שלו על הר
|
זה מוזר, לקח לי הרבה זמן לקשר, אבל גדליה-פלג נהרג במוצאי יום
השואה תשס"ב. רן ברון נהרג במוצאי יום השואה תשס"ג. כתוצאה
מהמוות של שנייהם עברתי שינוי
|
איזה יופי! מחר יכתבו עלי בעיתונים,
עם תמונה מהטיול האחרון או משהו כזה,
וכולם יגידו כמה שהייתי נחמד ומצליח
וכל הבולשיט הקיטשי הזה שאומרים על מתים.
|
המקום הזה, שהמוזיקה שבו זורמת על אלכוהול, צפה על חשיש ורצה
על קוקאין.
המקום הזה, שיכול להכניס אפילו אופטימי כמוני, למלנכוליה
עמוקה, סתם מתוך הזדהות עם הסביבה.
המקום הזה, שעם כל הדחיה שלי ממנו, הוא רק מושך אותי יותר.
|
כל הכתיבה של הקטע הזה נועדה ללחיצה חוזרת על בלוטות הדמעות
שלי.
|
'תראה' אמרת לי פעם 'מצלמים אותנו'
|
בין ערות לשינה את עדין זוכרת?
כיתה, מורה, משוואה ו- M מחוברת?
|
"קנינו שניים" המשכת "והחלטתי לתת לך אחד".
|
איבוד/עיבוד לתמונת סטילס שעברה סריקה/זריקה
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אם הרחקתי לראות
יותר מאחרים-
הרי זה משום
שאני מסטול
לחלוטין
זוזו לסטרי,
תוהה ומתהה |
|
