|
תינוקות בכו בעריסותיהם, השמים נעשו אפורים, בתים החלו לעלות
באש וצרחותיהם של אנשים מילאו את הרחובות, כשיהורם התעורר
משינתו וצעק בקול גדול וצוהל: "יש לי! יש לי רעיון לסיפור!"
|
שוב חוזרים הרגעים האלה, שמציאות עולה על כל דמיון ולהפך, ובה
מתערער כל הקיום שלי. שוב פוגשת השפיות שלי את עולם המלאכים
והחלומות והאהבה הנכזבת, אם אפשר לקרוא לה אהבה. אינני זוכרת
בדיוק כמה זמן הייתי מעולפת על המצבה, אבל אני זוכרת בבירור מה
חלמתי.
|
"לאדוני, אם יורשה לי, ישנה מאהבת או אישה"?
"שתיהן, לצערי, אין צורך להסתיר."
הצועני נשען קדימה וצמצם את עיניו החומות ועקב כך הופיעו לפתע
עשרות נימים וקמטים על פניו של הצועני. "ותאומת נפש? האם אדוני
חושב עליה"?
|
"ואתה, מה תעשה עכשיו?"
"אולי אלך לתוכנית שומרי משקל ואמצא לי איזה אישה," התבדח. ואז
פניו נתעצבו שוב, "אתה יודע משהו סמי, בכל בוקר אני קם מהמיטה
הישנה שלי ומביט מהחלון ומה אני רואה? בניין גבוה ואפור, עץ
לימונים אחד ואנשים עוברים. כולם עוברים ואף אחד לא מב
|
אתה זוכר איך כשהיינו ילדים, אתה היית בן עשר ואני בת שתיים
עשרה, היינו נמלטים החוצה ונשארים בגן השעשועים עד מאוחר,
כמנהג קבוע שסיגלנו לעצמנו? אני הייתי מתביישת שאני מתראה עם
ילד שקטן ממני בשנתיים ואתה היית משתוקק לכל רגע של חופש מחוץ
לביתך,
|
"עזבי אותי, מבחינתי, את יכולה להיות איזה מטורפת עם אקדח? את
והסיפורים שלך! מתאים לך להיות חברה של הפרופסור. אתם דומים,
שניכם אוהבים סיפורי בדים. שניכם אוהבים להבהיל אותי. דווקא
חשבתי שאת נורמאלית. את נראית כל כך... כל כך..."
היא נשקה לו. קרביה התהפכו,
|
לפתע מגיח אדם מפינת הבר ומבטו מזמין. הוא יוצא מהצללים כאילו
חיכה שם בשקט עד שאפנה ראשי אליו. הוא מתיישב לידי אף שלא קיבל
הזמנה, לא מפורשת בכל אופן. ואני שואלת את עצמי - האם עיניי
שיטו בו? או שמא בגדו בי?
|
עם "השמוליק" של אבנר שלי אני לא מתעסקת יותר. השמוליק של אבנר
ואני מסוכסכים. אתמול בלילה אבנר עמד מולי בעמדה עיקשת וצעק:
"עוד נראה מי יצחק אחרון, את או שמוליק!" ויצא בטריקה מהבית.
זה עוד אחרי הניסיונות הכושלים שלו לעשות איתי סקס בזוויות
שונות.
|
היום השמש חזקה במיוחד. הלוואי ויכולתי להרגיש אותה מלטפת את
עורי, הלוואי והרוח הקרירה שמנגד הייתה מסמרת את שערותיי,
הלוואי שהלחות המלוחה מהים הייתה מלוחה בפי, ומי אני אם לא
האוויר? מי האוויר אם לא אני? היכן קברי מבין עשרות הקברים?
|
הוא קנה שאיפות וקנה מילים
כך חשב שקנה חיים...
|
ועם זאת, הכתרתי את עצמי
לעמוד בראש האיוולת של האנושות
|
העט שלי
יהרוס ויבנה עולמות
|
מי זעקה:
"אוהבי הבדידות,
אנשי הבפנים"
|
היקום נמצא אצלי במרתף.
בניתי לי מעבדה קטנה שבונה לעצמה ממדים מוזרים,
איזה יהודי בשם איינשטיין עלה על זה.
|
מישהו הזיז את עץ הזית, בי נשבעתי שזו לא אני. בשני לאוגוסט
שנת אלפיים וארבע העץ עמד שם, על תלו מתנדנד עם הרוח אוורירי
ופרוע, בשלישי לאוגוסט שנת אלפיים וארבע העץ נעלם כלא היה. ואי
אפשר לומר "נעלם" אם כי רק "עבר מספר רחובות ימינה".
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אתם לא מבינים
אותי
התל אביבי שזאת
אהבה |
|
