צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

פעם הייתה ילדה שלא צחקה ולא בכתה,
רק לברוח היא ידעה.
הייה לה בית אך אותו היא עזבה,
לקחה איתה חולצה ועניבה.
הייתה לה אמא אך היא נפטרה,
הילדה הקטנה סבלה נורא.
גם אבא הייה לה, ואח ואחות,
אבל היא לא רצתה לחיות.

אז למה?!?
למה יש את זה לעזאזל??!

הכרתי אותו ברחוב, אני וחברה שלי בדיוק חזרנו מהצופים והוא
פשוט הייה שם, בודד, עצוב, הייה בו משהו שמשך את תשומת ליבי
וישר ניגשתי אליו. למרות שגם חברה שלי רצתה אותו החלטתי שאני
זאת שהוא ילך איתה הביתה אחר כך.

את הגופה מצאו יומיים וכמה שעות אחרי.
כולם אמרו שהיית משוגעת,
ואני אמרתי שהיית עצובה.
כלם חשבו שהיא לא נרגעת,
הצרחה שלה קרה את הצממה,
כולם בכו בהלויה נוגעת,
אני לא הזלתי דמעה.
כולם סיפרו שהיא הייתה מופרעת,
ורק אני ידעתי מה באמת קרה.

בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על החיים ועל המוות,
לא בכוונה של "אני רוצה למות" אלא יותר במובן של להבין מה קורה
פה.

אנשים עמוקים מדי מעצבנים אותי.
בדרך כלל הם לא עושים עם המחשבות שלהם יותר מדי.