|
זה מגיע ברגע הכי לא צפוי.
סתם ככה בצהריי איזשהו יום.
אתה מניח את הראש על ביטנה של אהובתך ובוהה בתיקרה.
אופוריה.
|
ג'ק היה מבוהל. "היי מאן, וואט דה פאק קרה פה?" - עניתי לו:
"תרגע, מאן. כרגע זה המצב ואין ברירה. שלושתנו ראינו את זה,
שלושתנו שותפים לעניין. פרטנרס, אוקיי מאן?"
|
ויהי בוקר ויהי לילה .
ויראה אור נערה יפהפיה. וישאל לשמה. ותענה "ספיר".
ויראה אור כי טוב ויזרום.
ובימים ההם האהבה פרחה ופרחה ותמשיך מאז לנצח.
|
ויהי בוקר ויהי ערב יום חמישי בטרמינל.
ויאמר אור: "איכסה טרמינל! ממש גועל נפש. גם חרא של מוסיקה וגם
דיג'יים על הפנים".
ותאמר הדס: "זה מראה שמזמן לא היית שם".
|
הכל השתנה אז, ב16 לספטמבר 1999, בשעה 23:00 במוצב רותם, מוצב
מערבי חודר בלבנון, כ14 קילומטרים בפנים.
|
לפתע מקבל אימייל, כעבור ארבע וחצי שנים מאותו לילה אפל, ה16
ל9 1999. כותב לי אפי, חובש שטיפל בי באותו ערב הפציעה ומזכיר
לי כמה דברים.
|
בבוקר אחד תמים החלה לה מלחמת לבנון השניה. מדינה שלמה בהלם,
מלחמה. אזעקות. יורדים למקלטים, נכנסים לממ"דים, חתיכת סרט.
ובצה"ל מתווספים חיילים נוספים לקבוצת ההלומי קרב.
|
בום.
אחד גדול.
בום-אחד-גדול-שמחריש-לרגע-הכל.
וכאב.
אוי, כאב.
כאב של גיהנום.
|
אחרי שסיימתי את הצבא סופסוף, טסתי לי לאמסטרדם. אמסטרדם
והולנד בכלל מלאה בהמון אטרקציות, אבל אחד הדברים שמאוד מאוד
בולט בהולנד זו התרבות האומנותית.
|
קוראים לי ג'יימס. ואני כלב מעורב. אני לא יודע ממש ממה אני
מעורב, כי שני ההורים שלי מעורבים בעצמם אבל זה לא משנה. אני
חום וקטן עם קצת שחור על האף, ויש לי קצת פרווה לבנה בצוואר.
|
הם היו בעיצומה של האהבה.
הזיון של המאה, כך יאמרו אחרים...
גופותיהם התחכחו בעצמה.
אהבה חזקה.
|
אתה קם בבוקר מוקדם.
כמו בכל הבקרים הקודמים השבוע, אתה קם אחרת.
בלעדיה.
מארגן תיק מהר ומתקדם לעבר התחנה.
|
כבר שבועיים יש לי כאבי ראש.
|
מליוני אנשים פוחדים יום יום.
פוחדים מחושך, פוחדים מפיגועים, פוחדים ממערכות יחסים, והקטע
הכי מפחיד הוא שלכולנו יש את הפחדים האלה.
יצורים תבונתיים, בני האדם, נו נגיד...
|
הגוף מתכווץ
הגרון נשנק
הנשימה מתערערת
|
בשבילי זה סוף העולם
אז כוסאמק
|
אם רק הייתי יכול
הייתי פותר לך את הכל
|
אני חופשי
אני חזק
אני יפה
אני מאושר
|
אני מכור
אני מכור לאהבה
אני מכור
אני מכור לריגושים
|
אני רוצה שתבואי אלי
עכשיו
רוצה לקלף אותך מבגדייך
עכשיו
רוצה לחשוף את גופך
אל מולי
ללטף אותו
לחוש אותו
לצלול איתך לתוך לילה קסום
עכשיו
|
הבדידות חונקת כמו עשן סיגריות
|
המחשבות רצות
ועוד טיפה מרה
|
חיי מלאים רגעי שבר
רגעי התפרקות
רעדים
ולחץ בחזה
|
כשחרב האמת
חרכה את בשרי
והראתה לי
שאין
אמת
אחת
|
לוגם עוד כמה טיפות
של מרקחת צמחים
|
המיטה כל כך גדולה
בלעדייך
המיטה כל כך ריקה
|
לשכב לצידך
ולהביט בך
נושמת
להיות מוקסם ממך
מהפלא שאת
|
היום, ב-7 בנובמבר 2003, הוא נפטר.
|
בתוך הים השקט
הרעש מתעורר
|
השגרה משכיחה
בתוך שלולית של עצב
ותמיהה
|
התנור הזה בחוץ
זה בכלל לא הגיוני
התנור הזה בחוץ
זה בכלל לא אפשרי
|
ושוב
אותה צריבה בבית החזה
|
אני
כנגד
קופסת המתכת
כנגד העשן השקט
|
הרי הרגשת
כשהרגשת אותי
בפעם האחרונה
אני כל כך קר
אני כל כך ריק
אני כל כך עצוב
אני כל כך מצטער
|
שיר לאהובה שהיתה..
ואיננה עוד
|
זרמים בלתי נגמרים
של אנרגיות של אהבה
|
בונים סביבנו
חומות של שתיקה
חומות חרדה
חומות
|
חוסר תכלית,
חוסר משמעות...
|
אמא פעם אמרה לי שאלוהים אוהב אותי.
|
כפיתי על עצמי
את הבדידות הזאת
הייתי בחום חיבוקה
|
כשאני איתך הכל מושלם. 100
|
והקסם שחש אני
מכל פרט קטן בקיומך
דיבורך המתגלגל
מהותך
|
לא יכול בלי
נשימת הבוקר שלך
לצידי
|
עדיין לבד
איפה את תגידי...
|
אחרי הכל, אחרי כל הסבל,
רוצה להבין למה
|
לתת
להמשיך
להפיץ אהבה
למרות הכל...
|
כל כך קר לי פה,
מתוקה,
כל כך קר.
|
והשמש נושקת לים
מחליפה גוונים לשעשע אותי
מחייכת אליי
|
מחר
לא תהיי פה לידי
מחר
את איתו
|
מכאן - רק למעלה
לשאוב את הכוחות
להתחזק
|
מרוב אהבתי
אני נמס
רועד
ומשתוקק
להיות איתך תמיד
לנצח
|
ציירתי לי סמיילי קטן על הציפורן
ביקשתי ממנו שיכנס לי ללב
ציירתי לי סמיילי קטן על הציפורן
ביקשתי שיטפס לי על הפנים
|
עדיין על הרצפה הקרה
לא הצלחתי לקום
כבר שנתיים אני כאן
באותו מצב
|
כנראה אני משוגע
בתוך עולם מתפורר
חושב על אהבה
|
פעם חשבתי
שהחיים האידיאלים
הם לחיות לבד
בתוך עולם
|
מתחת ארון של יאוש
הנשען על קופסאת התקווה
|
תמיד בחורף אני לבד
אני אמור להתרגל
אבל בכל זאת
קשה בלעדייך
|
הייתי רק שובר.
מנפץ.
בברוטאליות.
חזק.
לתוך קיר.
|
רוצה לבכות
ונגמרו הדמעות..
|
איך עם המילים
אתה יכול ועלול לרצוח
כל כך הרבה דברים
|
שוב כאן
אני והעט
אני והדף
אני ואני
|
בואי ונחזור
נתחיל מההתחלה
בואי, נסלח
אני לי ואת לך
תחזרי אלי
תחזרי אלי
תחזרי אלי
|
זה קורה בחיים, שדברים שרצית שיקרו, באים מאוחר מדי. זה קורה
שבחורות שפגעו, מבינות, ורוצות לתקן. זה קורה כשזה מגיע בדיוק
בהתחלה של קשר חדש ויפה, קשר נקי וחם, רגוע ונעים. לעולם אי
אפשר לדעת למה לצפות. לעולם
|
אני רוצה את העולם ואני רוצה אותו עכשיו
|
שיעור רישום. מציירים גופים תלת מימדיים. אמר לי המורה חלאס עם
הסגנון שלי תעשה משהו יותר מופרע.
התפרעתי. אמר לי תנסה לעשות את זה יותר מסודר.
עשיתי יותר מסודר, אמר לי זה משעמם ככה.
הגשתי לו את העבודת בית, זה "חרא עבודה".
מתוסכל ועייף לא מוצא מישהו עם א
|
כמה פעמים קורה לכם שאתם אומרים
פאק
איזה עולם מסריח?
|
אני לא זוכר בדיוק איך הגענו למצב הזה שאני ויוחיק הלכנו מכות.
אז בכיתה ב', הוא היה מה"חזקים" של הכיתה ואני הייתי ילד מוזר
שהגיע מדרום אפריקה ובקושי יודע עברית.
|
עוד סיגריה ולישון.
המשפט המוכר.
|
1. חוץ, רחוב שד' רוטשילד, יום.
(וידאו) אור האזרח, 25, שיער ארוך ומתולתל וזקן תיש, יושב על
ספסל בשדרות רוטשילד.
|
1. חוץ, פארק עם אגם במרכזו, יום.
יוסי, 30, גבוה ושמנמן, יושב על שפת האגם עם לילך, 26, יפה,
גבוהה, בלונדינית.
שניהם מחובקים ונינוחים.
|
מאות אנשים רצים בפאניקה ברחוב.
נכנסים לכל חדר שהם יכולים למצוא.
|
תערוכה זו, המוצגת במוזיאון ישראל, מציגה את מהפכני האוונגארד
הרוסי שפעלו במשך שלושת העשורים הראשונים של המאה ה20.
בתערוכה מוצגות כמה גישות אמנותיות על ידי כמה אמנים שונים.
|
לפי התאוריה הקאנטיניאנית, ניתן לאמר שהלבנים פה בסדר. הם
הצודקים, הם "הנאורים", והשחורים ושאר הזרים מפריעים. יוצרים
פשע, יוצרים פילוג, מכאן הם מיותרים.
אם היינו מנתחים את הסרט מנקודת מבט פוסט מודרנית הינו רואים
אותו אחרת לגמרי.
|
"החירות היא מטאפיסית". זוהי היתה אמירתו המרכזית של סארטר,
בעצם, שלאחר קביעה זו רוב השיח הפילוסופי שהוא יצר עסק בסוגיה
זאת.
|
מה רוצים בני האדם? מה?
כל כך משעמם להם שהם מתחילים להתעסק בגזענות.
כן, גזענות. גם השוביניסטים וגם הפמיניסטיות - גזענים.
|
עם המסמן "גבול" "אין גבולות" למספר המשמעויות שניתן להפיק
ממנו. לכל כיוון אפשר יהיה לפרש אותו כחיובי, אופטימי וטוב או
כרע מפחיד וסופני בצורה השלילית.
|
בחרתי לנתח עפ"י עקרון הונאת ההמונים ולפי המאמר של אדורנו
והורקהיימר "תעשיית התרבות - הנאורות כהונאת ההמונים" את הסדרה
"לחיי האהבה", סדרה המשודרת יום יום בערוץ 3 בכבלים וניצפת על
ידי המוני אנשים במדינתנו.
|
מופע התאטרון "מדיאה אקס" שנוצר על ידי נאורה שם-שאול, הינו
עיבוד חדשני ו"סייברי" למיתוס המקורי של מדיאה, והוא מבוסס על
הטקסטים המקוריים של אוריפידיס, סנקה והיינר מילר. ההצגה הוצגה
כ16 פעמים בפסטיבל עכו 2003.
|
נקודות מבט שלי ל"יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני" של ולטר
בנימין.
|
הנושא המרכזי שעליו אני רוצה לכתוב הוא תרבות הצריכה המערבית.
|
פיסול בחימר, צמר גפן נעצים ובורג
|
צילום דיגיטלי canon powershot a40
|
צילום דיגיטלי, Olympus c750
|
צילום דיגיטלי Olympus C750
|
Nikon D80 + Nikon 50mm 1.8
|
סדרת צילומי צבע מאמסטרדם יוני 2001
|
ברז בודד שדיגמן לי לפורטרט ממש במסגריה ליד הבית בדרום תל
אביב
|
חשיפה ארוכה - 20 שניות
ניקון D80
|
שני צילומי צבע במעגן מיכאל
|
צילום דיגיטלי, Olympus C750.
|
חשיפה ארוכה (3 שניות) עם פלאש.
|
צילום דיגיטלי, Olympus C750, ללא עיבוד מחשב.
|
דיוקן עצמי על גדות אגם באמסטרדם, צילום צבע.
|
צילום דיגיטלי, Olympus c750
|
חשיפה ארוכה בחושך ללא חצובה לכן מעט טשטוש
|
צילום דיגיטלי canon powershot a40
|
צילום של שקיעה שצילמתי ב99
|
צילום שחור לבן בניסיון להיות סוריאליסטי
|
ציור בפחם סינטטי צבעוני על חצי גליון
|
רישום בפחם על פי פסל של דיוקן עצמי שעשיתי
|
צויר בפסטיבל בומבמלה תחת אוירת חופש משחררת ומדהימה - פחם
סינטטי צבעוני .
|
צבעי אקריליק על קנווס 2536 ס"מ
|
ציור פיקסל פיקסל בפוטושופ
|
צבעים בצבעי מים בפרץ של יצירתיות ילדותית..
|
תמונה של דיסק שאני מפנטז שאני יוציא בבוא היום..
|
אני וחבר שלי שלו מתקלטים יחד אחרי כמה פילטרים..
עוד עטיפה פוטנציאלית לאלבום מפונטז שאני יוציא בבוא היום..
|
צילומים דיגיטליים עם עיבוד בפוטושופ
|
צילומים דיגיטליים עם עיבוד בפוטושופ
|
צילום דיגיטלי + ליטוש ועיבוד בפוטושופ 7
|
ווב קאם פשוטה + פוטושופ 6
|
אני מתקלט אצל חבר אחרי כמה פילטרים משובחים של הפיינט שופ
פרו..
|
אותה תמונה מהאלבום ההזוי.. הפעם בצבעים..
|
צילום דיגיטלי + עיבוד בפוטושופ
|
שוב אני.. נגטיב של מבט שלי
|
ציור הפומיקי פיקסל פיקסל + עיבוד תמונה ושילוב..
|
מהנסיונות הראשונים לטראנס
|
טראק טראנס סטייל גואה שעשיתי מזמן, חצי פארודיה על גואה,
ביפיאם מטורף לחלוטין, נראה אותכם רוקדים את זה:)
|
גם כן אחד מהראשונים שעשיתי -
בעיקרון מיקס דראם אנ בייס למיסטר איוול
(מאוסטין פאוארס..)
|
השיר הראשון שעשיתי במחשב-
פאנק
|
לולא היו לו 3 פינות לא היה זה הכובע שלי
|
רמיקס דראם אן בייס שעשיתי לשיר מחבואים של פוליאנה פראנק.
השתתף בתחרות הרמיקסים לפוליאנה פראנק בשנת 2000.
|
נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום
|
קניתי סמפלר SP-303 של BOSS, משחקים ראשוניים בו
|
ציור בוואקום בפוטושופ פריים ביי פריים + עריכה בפרימייר
|
פרוייקט סוף סימסטר א' שנה א' בקאמרה אובסקורה בקורס בימוי
קולנועי
|
אותו הסרט באיכות נמוכה לבעלי מודם חיוג...
|
פריים ביי פריים (בניגוד ל"איש קופץ" שנעשה ברוטוסקופ, ציור על
וידאו, כל הרישומים נעשו פריים ביי פריים)
|
תרגיל שקיבלתי בקורס רישום לאנימציה, כדור קופץ מרחוק קדימה
(נוחת על משטח בדרך), אנימציית פריים ביי פריים.
|
טסטים של תנועה לסרט סוף שנה באנימציה, 8 שניות של יותר מ100
ציורים בפריים ביי פריים. לא גמור וגם חסרות שתי סצנות שעוד לא
נעשו.
צוייר בפיילוט V7
|
סיפור סגור, יתווספו עוד שני שוטים, סקיצה בעט בלבד ללא צבעים
וסאונד עדיין. כ12 שניות ב12 פריימים לשניה בטכניקת FRAME BY
FRAME, כלאמר כל פריים בכל הסרט מצויר(כ140 ציורים).
|
ההמשך של עבודת הסיזיפוס שלי על סרט הגמר שלי.. פריים ביי
פריים - 20 שניות (כ240 ציורים)
|
סרט סוף שנה באנימציה שנה ב'
|
סרטון האנימציה הראשון שעשיתי בפלסטלינה
|
תרגיל שני בשנה א' לאנימציה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מכירים את הקטע
ההוא, שבו אתם
עובדים על מישהו
ושוכחים לספר לו
בסוף שהכל היה
סתם בדיחה? לפני
5000 שנה אחד
עבד על חבר שלו
שיש למעלה אחד
בשם אלוהים, ולך
תדע, יצא מזה
ספר...
אחד שלא
קונה את
הסיפורים של
הקופירייטר של
אלוהים |
|
