|
אני נמצא בבמה כבר שלוש שנים. בשלוש השנים האלו
הסגנון שלי השתנה והתעצב הרבה פעמים. כמעט כל מה
שיצרתי באותן שלוש שנים וראיתי לנכון העליתי לבמה.
היום, במבט לאחור יש פה דברים שאני פחות מרוצה מהם
ויש דברים אני יותר מרוצה מהם. זה טבעי.
אני לא הולך למחוק שום דבר שיצרתי בעבר מהדף הזה.
אני חושב שזה הרבה יותר מעניין לראות את ההתעצבות
וההתפתחות במהלך השנים.
אני חושב שפה אני אסיים.
הפרויקט המהפכני שלי, של פופאי ושל
בובאי: http://stage.co.il/Authors/MofaHaeimimShelLevinKipnis
משחר ילדותו, שאף האדם להגיע קדימה ולהמשיך הרחק הרחק, אל עבר
העתיד הטוב יותר.
|
שלום וברוך הבא לגן עדן, המקום הנפלא ביותר שקיים. אנו מאוד
שמחים לקבל אותך אל המקום הקטן והנחמד שלנו. ברצוננו לברך אותך
על כך שעשית את כל ההחלטות הנכונות בחייך ובחרת בנו ולא
במתחרים - הגהינום, שננעים לך את זמנך במהלך המוות.
|
משטרת ישראל
תיק מס' 91803
תיאור המקרה:
|
בימינו אנו, הרבה אנשים נותנים כבוד לקולונימוס זאב ויסוצקי
(ממציא תה ויסוצקי לבורים שבינינו!)- אדם שרק לא מזמן (לפני
שעה וחצי) היה מופלה לרעה ע"י אנשי ליפטון בגלל עדתו ודעותיו
הפולוטיות (ויסוצקי היה ידוע כאדם שהחזיק תמיד בדיעה לא מקובלת
וכשדעה זו הפכה למקו
|
"הדבר הכי קשה בכתיבת סיפור" אומר דני לחבריו "זה למצוא שמות
לדמויות."
|
תכירו, זה לירן. לירן הוא ילד בן 12 מתל אביב. ילד ממוצע, גובה
מטר שישים, לא מזמן התחילו לצמוח לו שיערות בבית השחי ויש לו
כבר חתימת שפם.
|
הוא יושב לו מכווץ בתא החשוך שלו. קר היום, חורף. הוא לא רגיל
לכזה קור. מהמקום שהוא בא ממנו, לא היה קר. תמיד היה נעים
ושקט. לא מפחיד כמו פה. פתאום נפתחת דלת הסורגים, ברעש מעורר
צמרמורת, ונכנס לתוך התא איש גבה קומה ורחב כתפיים "קח את
הדברים שלך ובוא".
|
האכספוזיציה בהחלט ממצה ולא משעממת. ניתנים כאן פרטים חשובים
על הדמויות שיעזרו לנו להבין את הסיפור מאוחר יותר. למרות זאת,
יש כמה פרטים מיותרים לדעתי, לדוגמא: לא היית צריך לכתוב שיש
לו עיניים ירוקות
|
בגלל שאני סמל מין נתנו לי פינת ביקורת משלי (דבילים!).
השנה/השבוע.
|
בדרך לבית הספר ראיתי חתול דרוס. זה היה ממש נורא! כל הקישקעס
והקרביים שלו בחוץ והוא שוכב שם... זה העציב אותי מאוד. כמעט
ובכיתי.
|
כשבאה ללמד אותנו המורה החדשה לערבית, היא קשקשה לנו על
פלאפונים וכתבה על הלוח עם טוש.
|
זה היה ערב סגריר וקר בסמוך לחודש יולי. קיבלתי יומן מחברתי
בידג'יט הקופאית ממקדונלדס בסנטר. התרגשתי נורא מהמעמד שאליו
זכיתי בתור אחת שלא סיימה כיתה ג' משהו חשב שאני באמת יודעת
לכתוב וקנה לי יומן. אז התחלתי לכתוב ביומן.
|
"מה?!" היא קמה מהמיטה "אתה לומד באורה?!" שאלה ועוותה את פניה
"כן, מה הבעיה?" "הבעיה היא, שאתה לומד באורה!"
|
לפני שאני אתחיל בסיפור, אני רוצה לבקש ממכם שתתחשבו בי אם
הסיפור לא משהו.
|
לרגע אחד היית מפורסם. הוצאת להיט וכולם התלהבו ממנו. לאט לאט
זכית בתהילה ואהבה מצד כולם.
|
"אם יש משהו שאני שונא, זה אנשים שמזדיינים עם ערבים"
|
שיר זה של כרובי שלום היה שיר מהפכני.
|
ישיבת הממשלה של משפחת ברקוביץ' נפתחת ברגע זה.
|
מה היית עושה אם היית קם בבוקר ומגלה שאתה מעדר?
|
על ספסל בגן יושבת, עם פרחים בשיערה נראית כל כך מתוקה עד כדי
אימה. על הפנים שלה מרוח חיוך מלוקק כזה שאומר "או... תראו כמה
שאני חמודה, נכון שתעשו הכל בשבילי?" על ספסל בגן יושבת ילדה
קטנה וחמודה.
|
כבר מגיל עשר אני מאוהב בה. אוהב את היד הארוכה שלה כשהיא
נוגעת בכוכב, אוהב את שיערה הבלונדיני והמתולתל ואוהב את הקול
הסקסי שלה כשהיא אומרת "נגה". נכון, אולי אני נשמע לכם סוטה
אבל אני אוהב את הילדה של נגה תקשורת
|
זהו סיפורו של כותב במה כושל הקרוי רוני כהן (או, הברווז
האחרון) שהלך להתייעץ עם הגורו.
|
נו...למה אתם מחכים?! אני פה, לא בורח, מוכן שתירו בי! מה
הבעיה שלכם?! אתם תמיד שנאתם אותי, תיעבתם אותי, התנשאתם
מעליי. עכשיו יש לכם את ההזדמנות לגמור עם זה ודי!
|
כשסבא וסבתא של ארז שטראוס עלו לארץ מגרמניה, הצברים קראו להם
"ייקה פוץ" והם מאוד נפגעו! יש להם אפילו צלקות עד היום!
|
אני כבר לא יכולה לעמוד במשולש בזה יותר!
|
הוא היה רוצח סידרתי מסוכן. האמת? הוא רצח הכי הרבה אנשים
בהיסטוריה של כל הרוצחים הסדרתיים. היה לו בית קברות מיוחד
משלו שבו היו קבורים כל הקורבנות שלו. קהילת הרוצחים העריצה
אותו והזמינה אותו לכל הכנסים
|
זה היה ביום שישי, היום שפגשתי אותו. הוא היה גבוה ושרירי וגם
חכם.
|
מושך את השורות כדי להגיע לשם.
|
קרה לך פעם שהיה לך ממש משעמם? לא קצת, לא שיעמומון עדין שמלטף
אותך, אלא שיעמום גדול, שיעמום שמכה בך במלוא הדרו! ואם תחשוב
על זה, זה לא שאין לך כלום, יש לך טלוויזיה, מחשב, רדיו,
וידאו, די.וי.די ועוד המון דברים שילדים סומלים רק חולמים
עליהם, אבל, אין לך מה ל
|
הבת שלה, שמטפלת בה הולכת לבני ברק וקונה את הכרטיס הכי מכוער
שיכול להיות, הזה עם הנוצצים והזקן עם השופר...... הזה שאף פעם
לא קונים אותו והיא כנראה קונה אותו מתוך רחמים שחלילה הכרטיס
לא יעלב.
|
האמת, שההגדרה המדויקת לטקס באורה מודיעים היא:
1. ארבעה שירים ("פרפרים", "יחד", "עדיף", "יותר טוב כלום
מכמעט". ביום השואה ניתן להוסיף גם את "כל הכוכבים", כי זה
נשמע שיר עצוב).
2. דיקלומים ממקראות לכיתות ו' (קצת תרבות!).
3. נאום של המנהל, שתמיד נשמע אותו
|
הוא מסתכל עליהם שוב ושוב. מסתכל עוד פעם, אולי החמיץ איזשהו
פרט.
|
באתי להביס
את דרקון הקרטון.
|
א ד ם
כסף שנאה פחד
אגואיזם מפלצתיות הרג
|
אהבתי אלייך
גובלת בשיגעון.
וגם אם זה
|
תגידי,
אם אני
אהפוך את
השיר הזה
|
וראית איך הנחתי את ידי עליה
|
וילון,
וילון בחלוני.
תנועה פשיסטית אמריקאית לבנה,
תנועה פשיסטית אמריקאית לבנה בשכונתי.
|
הם
אינם סמל
לאהבתי אלייך
(או להקרבה),
|
כל יום יש פיגועי התאבדות.
|
מי יודע מדוע ולמה
משה אנס את רוחמה?
|
"אתה נורא רגשני" היא אומרת (לא
כדי להעליב כמובן, אלא כביקורת
בונה).
|
,כשאני יושב וכותב על המחשב
.הנקודות תמיד יוצאות לי בצד ימין
!וכך גם סימני הקריאה
|
אני כותב מילים
ר נ ד ו מ ל י ו ת.
|
ואז תקעת את החרב,
וסובבת.
|
אם הייתי יכול,
הייתי צובע
|
תחשוב על פרחים,
על אנשים שמחים,
|
ברווזים כחולים
עפים בשחקים
מחייכים מפה לפה
|
זהו, אני כבר לא אוהב אותה! לא אוהב יותר את שיערה הגולש,
עיניה המקסימות שאפשר לטבוע בהן, לא אוהב יותר את הקול הענוג
שלה
|
יש לנו בשכבה לסבית. לא לסבית כזאת שעושה את עצמה אבל בעצם היא
לא, יש לנו בשכבה לסבית אמיתית!
|
תנסו אתם לקיים אוכלוסיה של מליארד אנשים עם ארבעה לקקני חתול.
אמנם לפעמים אפשר להחזיק מעמד עם גלידה שמוצאים פה ושם וקצת
שוקולד לבן מהסיוע ההומניטרי אבל עדיין כולם בתת תזונה.
|
שבעה אנשים, ארון אחד ושישה מליון
|
אמא: אורק'ה, הכנת שיעורים?
אור: אההה! עכשיו שיעורים! מה קרה?
אמא: רק התעניינתי.
אור: את אף פעם לא מתעניינת בי! את שונאת אותי! את רוצה להיפטר
ממני!
|
מתושלח: אה... זאביק... אה... לא עכשיו... אה... כן... חטוטרת
נימפה... להזכירכם אנחנו כמידי שבוע ברשת א', תודה ריקי...
אה... כן... זאביק... תקשיב... מקום מוזר לכיס.... זאביק, לא
עכשיו!
|
"אני מודה שבהתחלה, לא ממש התלהבתי. שאלתי את החבר שלי שהראה
לי אותו לראשונה: "מה צריך לעשות פה?" והוא ענה לי "לקפוץ".
"לקפוץ?" שאלתי אותו בזלזול "על זה כל המהומה?" "כן" הוא ענה
לי "זה מאוד כיף! נסה בעצמך!"
|
|
|
מי שלחם
הוא לא ישכח על
מה לחם
מי שהלך
הוא לא יקנה עוד
פעם ת'נעליים
המחורבנות האלה
נפתחו אחרי
שבועיים
טפויומט
הלוחם היחף |
|
