|
יושבת לבד,
בחדר חשוך,
ריקה ממחשבה,
ריקה מדעה,
ונפשי חושקת במוות.
|
לא יכולה יותר
צריכה פורקן לרגשות
שימו אותי בחדר נעול
אני עלולה לפגוע במישהו
|
מרגישה כמו בובה,
עם חוטים.
|
הנה זה מתחיל,
אני רואה אותך,
ואת מתחילה להציג לי הצגות,
והן כה גרועות.
|
ציפורניים חדות שורטות אותי,
כל כך כואב לי,
אני לא מסוגלת לנשום יותר,
לא מסוגלת לראות יותר.
|
הישיבה על כסא העץ,
מותירה חסרת חיים,
אלוהים, ירחם עלינו,
... או שלא,
|
הבכי לא יכול להיות כואב,
אם אתה בוכה אותו,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני איש של
מילים מועטות.
למרבה הצער,
אישיות השניה
שלי דווקא
מעדיפה להכביר
בהן.
זוזו לסטרי מתרץ
את נאום הפתיחה
של ערבמה ה-26,
שנמשך שש שעות,
שלוש דקות
ובקבוק מנופץ
אחד. |
|
