|
בחופש הגדול שכל הילדים היו נשלחים לקייטנה, אמא הייתה שולחת
אותי לחנות הנעליים של אבא, לעזור לו בחנות. החנות של אבא
הייתה ברחוב נווה שאנן "רחוב הנעליים של המדינה". אז, הרחוב,
לא היה מדרחוב כמו היום. מכוניות ואוטובוסים היו עוברים בו
ומרעידים את חלונות הר
|
"יופי של בית," אמרתי "תיזהרי רק, יש רוכב אופניים מאחורייך
שרוצה לעבור."
היא נעה הצידה ונתנה לרוכב לעבור.
"תראה," היא אמרה לי והצביעה על האופניים המתרחקות "הוא מחק לי
את השמש שציירתי בשביל הבית."
"לא נורא." ניסיתי לנחמה "תציירי חדשה."
|
אני קם מלילות שרופים
לבקרים שתקועים בגרון.
|
את קמה עירומה מליל שלכת
ועדיין מחכה שאשא אותך על ידיי.
|
אני יורה כדורים אל
חלל המעיים ואין צעקה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זה שיושב שם
במרומים ומחליט
איזה סלוגנים
נכנסים ואיזה
לא- עושה חרא של
עבודה.
ואני לא מדברת
על זה שאף סלוגן
שלי לא נכנס עד
עכשיו, אלא על
חוסר תשומת הלב
ועל הזלזול שהוא
מפגין במיונים
שלו.
תנסו למשל
להקליד את המילה
"חסה" בחיפוש שם
למטה. שימו לב
בכמה סלוגנים
(שלושים לפחות)
מופיע באיזושהי
צורה הביטוי
"בעסה להיות
חסה".
חסה מאושרת
בביקורת נוקבת. |
|
