בחופש הגדול שכל הילדים היו נשלחים לקייטנה, אמא הייתה שולחת
אותי לחנות הנעליים של אבא, לעזור לו בחנות. החנות של אבא
הייתה ברחוב נווה שאנן "רחוב הנעליים של המדינה". אז, הרחוב,
לא היה מדרחוב כמו היום. מכוניות ואוטובוסים היו עוברים בו
ומרעידים את חלונות הר
"יופי של בית," אמרתי "תיזהרי רק, יש רוכב אופניים מאחורייך
שרוצה לעבור."
היא נעה הצידה ונתנה לרוכב לעבור.
"תראה," היא אמרה לי והצביעה על האופניים המתרחקות "הוא מחק לי
את השמש שציירתי בשביל הבית."
"לא נורא." ניסיתי לנחמה "תציירי חדשה."
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
