|
כחולה מתבוננת בי בקפאון מעוקל
|
צליל נפילת הדוקים על הרצפה
|
א' מחייך לי חיוך חסר, שפתו העליונה הימנית מתוחה כלפי מעלה
יתר על המידה, אני רוצה לסמטר את החיוך שלו, העדר סימטריה של
איברים מוציא אותי מדעתי...
|
נתחוור לה במהרה כי מה שנתנה בידי האחרים, לא יכלה שוב לקחת
ולתיתו לאחד.
|
אני מעווה את פניי כנגדה ושולחת אצבע לצייר על שמשת החלון
|
הוא חייך חיוך שבור שיניים
|
זפירוס, נושב מערב
למזרח, השמיים
קרועים
והשמש כבולה.
|
כך חולפת לה תהילת עולם
בקצף כסוף
על גלים של זהב
בדימעה שקפאה
על פני החול החם
|
אהובי, רוקם אותי אליו בנימים של תשוקה, שוזר אותי לתוך
זרועותיו
|
ממרומי מגדלי, המטרתי זהב קלע
|
להשחיל
טבעות בבסיס הצוואר
|
גוזרת
שמש, לשים
בין עיניו.
|
ונסיך מעורטל יחדיר בה
עודף משגל
|
מתוך חסימה, מתוך הסתיידות
עורקי הפחד,
|
מובייל של חלומות
תלה
על גדם עץ
|
מזנבת באריות שואגים
פורעת רעמ-ה בברק
תוצרת
אולימפוס ושות'
בחסותו
של
זוס
מלך אל-יון
|
פורט על מיתרי
תשוקה דועכת
|
במדגרת האיסורים
שבניתי, אני מטפחת
תרנגולי הטלה - שבימים
נוראים, השמישים פחות,
משמשים יותר לכפרת
עוונות.
|
אתה מרצד
מולי בשונות חשמלית
אלקטרו-אנצפלוגרמית
|
שמר גופתי
שלא לעצם
ולא
לעניין.
|
עכשיו כושל
בנו גם הקיץ
ובינינו הסתיו,
|
אני אומרת לבוזגלו,
שלא הייתי עוברת
את מבחן העדשה.
בוזגלו לא מבין
ומבקש הבהרות.
אני אומרת לבוזגלו
שהוא לא רציני,
ושואלת אותו אם
במקום עדשה, אני
יכולה לישון
על ההברות
|
אני משוכנעת שאני
שוב מתעוררת
|
אני מיומנת באופני
בעילה מילולית וגם בקיאה
באמנות סרוס האותיות
|
אני נוגעת בצפיפותך
ברווח שבין אות ומילה
|
האהבה שלנו היתה מהולה בסתוויות של התחלה
|
עכשיו הוא נוהם לי לתוך תעלת האוזן ואומר שהוא מייד קלט אותי
שאני מזדיינת שכזו, אני יכולה לעצור כאן ועכשיו, ללבוש ארשת
פנים נעלבת, כועסת ולהעמיד אותו על טעותו או שלא.
|
שמש אוזלת, תריסים מוגפים, משהו מתרוקן , משהו נמלא - ככה זה
בחושך, כשהיא מוציאה את עצמה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- אתה ראשון יא
קזה!
קומיצה וקזנובה
בכניסה לבית
זונות. |
|
