צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

לקחתי פתק, רשמתי עליו: "לתקן את הרדיו", ותקעתי אותו עם נעץ
בצד של דן. אחר כך לקחתי עוד פתק וכתבתי: "לתקן את האישה".
נעצתי גם אותו בצד של דן, חצי מסתיר את הפתק הקודם. דן הסיר
אותו ותלה אותו מחדש ליד הפתק הראשון. הוא אמר: "תקני חלב כשאת
חוזרת."

איש בלי ידיים נכנס לסניף שלנו. במקום ידיים היו לו צבתות
ממתכת שאפשרו לו, למשל, לתפוס דברים. עם האיש בלי הידיים באה
אישה,

היא משעינה את ראשה על כתפי, והוא קל כל כך, כמעט בלתי מורגש.
והשיער שלה לפעמים נופל מהמקום שלו מאחורי האוזניים ומדגדג לי
את הלחי. כמו הרוח שנכנסת מהחריצים שבין החלון למסגרת.

כשניסה פעם אחת להחליק את ידו לתוך חולצתה עצרה אותו בעדינות
תקיפה: "אתה לא תאהב את הגב שלי", אמרה בצער. "אני אוהב את
כולך", הוא לחש באוזנה. "בוודאי," היא אמרה, "אבל זה משום
שמעולם לא ליטפת את הגב שלי. אנשים אחרים הותירו בו את חותמם",
היא חייכה במבוכה.

... כמה נורא. ראשה של דנה על כתפי, ודמעותיה זולגות על
צווארי, מתערבות בדמעותי. תסריטאים אכזריים, אומרת דנה.

נולדה לי צפרדע. היתה דווקא לידה קלה. צפרדעים הן כאלה קטנות
וחלקות ויוצאות בקלות. לא צרחתי כמעט בכלל, רק כשהוציאו את
השיליה, שהיתה רגילה לגמרי.

הילד החדש הסתכל בנו בעיניו הכחולות, ושאג.
נטע אמרה: "שלום ילד חדש."
הילד החדש שאג שוב.
נטע אמרה: "שלום ילד חדש שואג."
הילד דחף אותה והיא נפלה, מסתכלת עליו באותו מבט לא מבין השמור
לילדות קטנות שזה עתה נדחפו סתם כך.

לאחותי נולדה תינוקת עם זנב. זה לא טוב ככה, שנולדים תינוקות
עם זנב במשפחה שלנו. באו שלושה רופאים חמורי סבר לספר לאחותי.
אחד אמר: "לתינוקת יש זנב." אחר אמר: "צריך לחתוך את הזנב"
והשלישי הוסיף "זה לא עסק ככה, תינוקת עם זנב." אחותי אמרה:
"הוי אלוהים" ו"ברוך ה

פעם כמעט התחתנו. היא יצאה מהמקלחת עטופה במגבת גדולה, כולה
נוטפת מים, נכנסה ככה למיטה. כל הדברים הקטנים האלה היו
מפתיעים בעיני, כמו אנשים שלא מתנגבים בכלל כשהם יוצאים
מהמקלחת.

וכשאנחנו כורעים על ברכנו
לערבב חום, אדום וירוק על עלה
שנשר, עד לגוון הנכון
מתכרכמות פניה של הקטנה

להתעורר ולהרגיש -
חצי גופך אינו נענה לך.
אין זה סיפור של קפקא.
אלה החיים שלך, לעזאזל.

אלף - אחריות.
בית - בית.
ילד, שניים, שלושה.
חיים אחרים - זה בחטא.
גם חלומות.

ובסוף אני אהיה הרעה.
אני, שאומר שבתי משוגעים נבנו
לצורך, ותרופות הרגעה -
להרגיע, מדרגות - לרדת
ולעלות, דלתות - לסוב
על ציריהן, סכינים - לנקות
עופות, לא להחביא בכיס
לשעת הצורך.

אל תכניסו אותי
לחדרים הקטנים.
בחדר ההמתנה ניתן
גזר הדין. הילד
מורח את אחותו
המחורזת בקרם לבן
(דוגמית מעיתון נשים)

יכולתי לטעות ולחשוב כי משחק הוא
אך מכירה אני את הילדים, וחסרה היתה
אותה בת בת צחוק המלווה משחק
ומכל מקום הנחתי להם לעשות מה שעשו

ראשית החלטתי, לא
אכתוב יומן
גבורה והתמודדות
לא יהו כאן,
אנמנזה ומהלך בלבד,
מה עניין לילדי בתולדות ימי
האוזלים

להצטמצם, לתפוח, לכרוע, לדמם
שוב ושוב ושוב
לא חשוב,
ילדים נתלים על שרווליך

במיטה הזו
ספרתי שלושים וארבעה
מעויינים על התקרה
שתי אחיות עם כפכפי גומי
בעלי תהודה שונה
שנים עשר ווים מצמדים
את הפרגוד אל מוט המתכת
איני יכולה לראות את שוליה
התחתונים של יריעת הבד

אני בת ארבעים ואחת
ישנה עם לב גנוב
שקניתי בקיי מארט לכבוד
וולנטיין.
גדול, לבן ורך, לב
אדום רקום על הגב
ואוזניים שחורות שמוטות
שאפשר להסתיר איתן
את האור ממנורת הלילה
של האיש הקורא.

שלג ראשון
צבע בלילה את העצים
ועם הקרניים הראשונות
נגלה הכביש בחלקות של טרם
מפלסת.

סבתא אוחזת בידי
בסימטאות הצרות של דרום תל-אביב
בידה השניה סל פלסטיק
וקול שקשוק הסירים.
למי כל זה, סבתא?
לאנשים העריריים.

לא חסמנו את האח
בשידה כבדה מעץ אלון
כדי למנוע בעד רוחות
הרפאים
לשרוק בלילות

עדיף כבר ריח הדם
יללות הצבועים מחוץ לדלת
חלק השתים עשרה של הגופה המבותרת

לו לא היה דג פלסטיק
במעטפת ג'ל כחול
אולי היה מבין כי
סופני

לבסוף הרהרה
שמא לא היו אלה כובד גופו
הסכין המהודקת לצואר
שברי הבקבוק בגבה ובשוקיה
שמנעו בעדה

במעשה קסם אלכימאי
כמיהה הופכת כוח מניע
כיסופין - חומר תבערה

זורמים
ימים רבים ביננו
מילים
ומסכים נופלים

בחצר הבית אגדל פטרוזיליה,
לענה, רוזמרי וקורנית
בעוד אתה תצא לחרוש את השדה
שערי אסוף תחת מטפחת משובצת
וסינר על מותני שרחבו מלידות